מפנים החוצה

מביט על הים יש כאן שתי גבעות. גבעת המלחמה וגיבעת השלום. יש שקוראים להן גבעת השינאה וגיבעת החלום. זכותו של כל אדם לחלום. לחלום שיהיה שלום. אנשים אחרים יגידו לו עזוב אתה רק חולם, תתעורר תמצא עבודה תרד מהגבעה. זכותו של כל אדם לטעות, כי להיות צודק זה בחינם, כל אחד צודק. אבל לטעות זאת זכות של מעטים.
על ראש הגבעה עומדת פרה או ממשלה או בית זונות או מכללה. ועל ראש הגבעה השניה עומד שוטה, אדיוט, תמים טיפש. הוא תוקע שלט- כאן יווסד בית ספר לטיפשים ההרשמה החלה, נא לבוא עם גזר המקל כבר בפנים. הוא ילבש גלביה כי זה לבן ויש איורור. זה יהיה יפה, זה יהיה בסתיו. הסתיו שהוא עכשיו. העתיד שהוא הווה. הפרח שהוא רובה.
כל אחד יכול לכתוב, וזכותו לעבור קבוצה, נראה אותו אח"כ חוזר אל הגבעה. יום שני
לא מיוחד לא תחילת השבוע לא פעמיים כי טוב. היום האמיתי.

מאת

דן תורן

דן הוא זמר רוק (שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן) וכותב שירים לאחרים ( בך לא נוגע- יהודית רביץ, מפנה מקום ברי סחרוף, גידי שרון ליפשיץ, ביום של הפצצה רמי קליינשטיין ,ועוד רבים אחרים), תורן הוא גם שחקן ( אחד משלנו, שנת אפס, משחק החיים ועוד) מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן כאלה שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים.

0 thoughts on “מפנים החוצה”

  1. הלוואי שיגיע השלום הזה מתישהו, רק שבמדינה הזאת כולם על הגבעה של 'שלום אני ילד מפגר בואו תרביצו לי'

    אתה פשוט יכול להלחין את זה, כתוב ממש יפה.

    בהצלחה עם האי פי אני כבר מחכה!!

  2. מרוב שכולם צודקים, אין פה מספיק חכמים. זכותו של כל אחד לחלום, אבל בינתיים זה רק חלום. אשרי מי שמאמין, כי אולי בתחנה הסופית יהיו מספיק אנשים כאלה, אולי שם הם יהיו מספיק רבים כדי להגשים, כדי לשטח את גבעת המלחמה, כדי לעלות לרגל לגבעת השלום.

  3. המממ…
    קשה להגיב על קטע כזה.
    כל כך משקף את המצב.
    לצערי הגבעות רק הופכות גבוהות יותר ושונות יותר.
    נוק

  4. אתה יודע… כל פעם שאני רואה אותך/ שומע אותך בטלוויזיה או משהו אז יש לי כזאת הרגשה היי, אני מכיר אותו… וזה מוזר… אני לא יודע אם מי שכותב את הבלוג הזה זה באמת דן תורן או לא אבל אני יכול להגיד שאני השתכנעתי…
    לפני דעתי זה ממש יפה שאתה כותב פה… זה מראה שאתה בנאדם שאכפת לו מהמעריצים שלו, זה מראה שאתה לא טיפוס מתנסה או משהו ואני אהבתי את זה!
    רק תדע לפי דעתי מה שאתה עושה זה ממש יפה- מישהו מפורסם שיורד לעם…

  5. אינלי ככ מה להגיב על הפוסט הזה… אבל זה פשוט… נגע.
    והשאיר תחושה כזאת בפה, קצת חמוצה.
    אבל עדיין השאיר הרגשה טובה.

    זה לא קורה לי הרבה, תודה.

  6. ממש אהבתי את הטקסט שכתבת,
    וואי
    אנשים, קניתי את הדיסק גאולה של חמי רודנר, כן, אני יודע, באיחור… אבל תמיד נחמד להשלים דיסקים, בכל מקרה, מומלץ לכולם! רוצו לחנויות! (ודן.. אתה חבר של חמי אז לא איכפת לך שאני עושה לו קידום מחירות נכון?)

  7. לצערי, איני יכול להצטרף לקהל המריעים.
    אולי משהו לא בסדר איתי אבל לא התרשמתי במיוחד מהקטע. יש בו עומק מסויים אבל באופן כללי לא כל כך אהבתי.
    איני מתכוון להיות כמו אלה שנכנסים לבלוג שלך כדי לרדת עליך, פשוט במקרה הזה זו הרגשתי והחלטתי להגיד לך, טוב?

    1. כן אני זוכר את זה היטב. הם היו מקסימים, ואני זוכר שהם סיפרו שהם מנגנים כל אחד שהמון הרכבים, ושמבקרה דאוס הצילחו יותר.

    1. בלוג מיותר וגם ההערה שלך כאן הייתה מיותרת, אני כבר שכחתי אותך, אשמח אם לא תחזור יותר להזכיר לי. שלום ולא להתראות.

    1. קראתי את המכתב ואכן הוא עצוב מאד
      אני מצטרף לפניתך לאנשים לקרות אותו במקום בו פורסם, אבל לא אשים אותו כאן, כי אני לא מרגיש שיש לחו מקום כאן. סליחה .

  8. דן אהלן,
    מעניין היה לקרוא את המאמר בהעיר,
    וחריף במידה,
    אתה אפילו יכול לפרסם אותו פה,נדמה לי שיעניין את קוראי הבלוג שלך הלא מקומיים.
    ישר כח ושנה טובה.

  9. דני דין תראה מה קורה אתה ממשיך לרדת ולרדת
    אני מאוד מקווה שיום אחד אני לא יראה אותך ב20 הראשונים………
    בינתיים את יכול להמשיך להתלהב שאתה מזיין זונות

  10. מתחיל להיות כאן הרבה יותר מעניין.
    (אפשר להוסיף וואו, אתה באמת דן תורן?! אם מישהו ממש רוצה.)

  11. עוד קצת הרהורי גבעות.
    כמה מפתיע.
    בארץ הזאת שבה הקולות צפים באדישות פטאליסטית, דווקא חפצים דוממים נוקטים עמדה. אפילו מכוניות לא מתביישות להזדהות פוליטית על הגב – מעוזי בורגנות קטנים עם סטיקרים מהפכניים, כמו לפני שנות אלף בקיבוץ. זה לגמרי לא מפתיע שגם האדמה תופסת צביון ווקאלי ב'גבעת הצעקות' והופכת לסוג של מניפסט עכשוויסטי.
    נכון שלכל שוטה יש את הגבעה שלו, אבל אני לא מבינה עד הסוף האם השוטה צריך את הגבעה כדי שיהיה באפשרותו להשקיף מלמעלה על כו-לם, אם ירצה, או שאנחנו אלה שצריכים בשבילו את הגבעה, כדי לשים אותו שם למעלה בשבילנו ולהזהיר את עצמנו בשקט, ההוא שם? למעלה? שוטה. ממש.

    ואני עוד זוכרת את הימים ההם, כשכל גבעה מרוטה נקראה הר, לשון הפרזה שמתאימה למדינה בה קוראים לנחל הראשי, נהר. עניין של פרסטיז'ה. מאז הגבעות התכווצו התכווצו,
    או שאנחנו גדלנו גדלנו.
    בטח גם וגם.

  12. אבל אני רוצה עומו עם ע'
    אבל אם זה יעשה לך טוב אז הנה
    דן אתה אומוווווו!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.