אליוט סמית

לפני כ-7 שנים הייתי משדר ברדיוס 100FM תוכנית שנקראה הכאן דן.

זה היה מגזין תרבות שהתרכז בעיקר בתרבות שלויים- אבל לא רק. חברי הטוב עוזי פרויס, שהיה בעברו עורך מוסקלי בגל"צ וכיום הוא איש חברת התקליטים NMC, היה מגיש פעם בכמה שבועות שעה עם מוסיקה שהוא אוהב. יום אחד הוא הביא דיסק שנקרא Either/Or של Eliot Smith . הוא סיפר ששמע עליו דרך חברים באנגליה, סיפר שהוא אומן לא מוכר שהתחיל להתפרסם בזכות כמה שירים שלו שנכנסו לפס הקול של וויל האנטינג- הסרט. אני התאהבתי באלבום הזה והייתי שומע אותו ללא הפסקה. מאז הוציא אליוט סמית עוד כמה אלבמים ולפני כשבוע הוא התאבד בביתו בלוס אנג'לס. עצוב מאד…

מה שנשאר זה המוסיקה שלו ואפשר להאזין לה.

איך היה אתמול באוזן ה-3

אתמול הופעתי באוזן ה-3 בתל אביב במסגרת מה שהם קוראים חי-באוזן. אני פתחתי את הסידרה ועוד שבועיים יהיה שם ג'נגו. באמת שהיה נפלא. תודה לכל מי שבא. זה היה מפתיע להרגיש תחושה משפחתית במעוז שנקין. האוזן תמיד היה מקום שבליתי בו הרבה, והרבה מהדיסקים שקניתי וגם תקליטים קניתי שם, אבל לראות פרצופים מחייכים בהופעה תלאביבית כל כך זה דבר נדיר. הרגשתי משוחרר, ולמרות ציוד ההגברה הצנוע היה סאונד טוב. מלבד אנשים שאני כבר מכיר מהופעות שלי היו גם פרצופים שאני מכיר מהחנות ובכלל מתל אביב. תודה לצחי ואורן ואלי ורן ולכל צוות האוזן.

פנטזיה

לזרוק את הפלאפון, המחשב, הטלוויזיה לכבות את האור לקנות נרות, לסגור את החשבון בבנק, להחזיר את תעודת בן העיר תועדת תושב תעודת בגרות ללמוד את הפרה- סוקרטים בבוקר ואת הפילוסופים של המזרח בערב, לאכול לירות וירקות ללכת לאט לנשום הרבה לקום בזריחה לעבד את האדמה לדבר רק לפעמים, ובעיקר עם חברים.
חג שמח.

סליחה

סליחה שלא באתי, סליחה שלא הגעתי, שלא שמתי לב, ושאמרתי שאקשיב ולא הקשבתי, שאיחרתי ונחרתי ושלא ראיתי שכאב לך, שהייתי יהיר, וששחכתי להזכיר סליחה שוויתרתי למרות שאמרתי שלא אוותר, ועשיתי את עצמי שאני מבין אבל חשבתי על משהו אחר, וסליחה שלא קראתי ושלא אמרתי שום דבר אפילו שהיה לי, סליחה שהכאבתי ביודעין ושלא ביודעין, סליחה שלא כתבתי לך ועל כל מה שהלך ולא הלך, והתרגזתי לא במקום ולא הגבתי כשהיה צריך, ושחשבתי מחשבות רעות ולא חבקתי כשהיה צריך. על כל מה שעשיתי ולא עשיתי . על כל אלא וגם על מה ומי ששכחתי, סליחה.

מסתורי האוכל הכחול

 


 


  1. בעיר שלנו גר ילד אחד שקראו לו רובי. רובי מאד אהב קוסמים.

כל יום רובי היה עושה הצגות של קוסמים עם חברו הטוב אתא (a-ta)

 


  1. אמא של רובי תפרה לו גלימה של קוסם מבד כחול מבריק, כי כחול היה הצבע שרובי הכי אהב בעולם, ורובי היה משחק כאילו הוא קוסם ואתא היה העוזר שלו והם היו עושים כל מיני קסמים, כמו להפוך את הכיסא לכלבלב, ואת הגבינה הלבנה לגלידה, ואת הארון בגדים של אימא ואבא לספינת חלל.

 


  1. בלילה רובי היה שוכב לישון ואבא היה מספר לו סיפורים על קוסמים ורובי היה שואל "גם אני אפגוש קוסם?" ואבא היה עונה "אם תפגוש קוסם, איזה קסם תבקש ממנו לעשות?" רובי היה חושב על זה עד שהיה נרדם.

 


  1. יום אחד אימא של רובי לקחה את רובי ואתא לחוף הים. אבל לא לחוף הבננה לשם היו הולכים תמיד, אלא לחוף מרוחק יותר. חוף הצוק, קראו לו, כי החוף היה למרגלות צוק גבוה.

 


  1. בחוף הים אימא של רובי קנתה להם קרטיבים לימון ותות ושכבה לקרוא עיתון. רובי ואתא גמרו ללקק את הקרטיבים והלכו לבדוק מה קורה מסביב. פתאום אתא קורא לרובי: " רובי רובי בוא מהר!"   רובי שבדיוק מצא חתיכת ענף שנראתה לו כמו מקל קסמים מעולה, פנה וראה את חברו ליד הצוק. הוא רץ אליו מהר מהר והגיע אל אתא שעמד מול מהורהר מול ההר.

 


  1. "תראה" אמר אתא "הסלע הזה מכסה פתח של מערה, או מנהרה, או אני לא יודע מה"

  2. ואכן היה שם סלע, ומאחורי הסלע אפשר היה להבחין באור קלוש שבקע מפנים.

 


  1. פתאום נשמע קול מוזר והסלע התחיל לזוז מעצמו, הפתח של המערה התגלה ומתוכה יצא אדם גבוה, עם שער לבן וגלימה שהבריקה בכל מיני צבעים. "מי אתה?" שאל רובי בהתרגשות. "אני הקוסם איתמיס" ענה הקוסם איתמיס, שהיה הקוסם האזורי של כל הרצליה והסביבה.

 


  1. רובי שכל כך רצה לפגוש קוסם, לא היה מסוגל לדבר מרוב התרגשות ואחרי רגע ארוך של שתיקה נשמע קולו העמוק של איתמיס "אני יכול לעזור לכם במשהו?" אתא שפחד שרובי ימשיך לשתוק לעולם קפץ ושאל "אתה יודע לקסם?" איתמיס חיוך חיוך איטי ועמוק וענה "בוודאי, אני יכול לעשות כל קסם שבעולם, בתנאי שמי שמבקש את הקסם באמת צריך את הדבר שהוא מבקש"

 


  1. רובי התחיל לחשוב במהירות  "אוי ואוי מה יהיה, יש לי את כל מה שאני רוצה" חשב "יש לי אפוניים עם גללי עזר, ואופנוע על בטריה, ובובת של טרזן וספידרמן ובטמן וכל מיני מפלצות, וספרים וקלטות. פניו הרצינו והוא אמר בשקט "אין לי מה לבקש"

 


  1. "מה אמרת?" שאל איתמיס "לא שמעתי"  בדיוק הבטן של רובי התחילה לקרקר ובראשו הבריק רעיון. מה הצבע שהוא הכי אוהב? כחול. ומה הכי בא לו עכשיו? לאכול  "אתה יכול לעשות אוכל כחול? שאל את איטמיס הקוסם בקול רם יותר

 


  1. איטמיס הרים את השרביט הנוצץ שלו ולחש בקול שקט אבל ברור "פרומיטוס אלטו מוריקו" לרגע כלום לא קרה אבל אז, מול פתח המערה, על החול הרך הופיע שולחן עם שני כסאות ועל השולחן מכל טוב, ארוחת מלכים:

 


  1. צ'יפס כחול כהה, ושניצל כחול בהיר, סלט בצבע כחול ים, מיץ תכלת , אורז כחול כמו של שמים, טוסט בצבע כחול עבודה, גבינה למריחה כחולה, וגבינה צהובה כחולה, חביתה בכחול מבריק בקיצור ארוחה על טהרת גווני הכחול אפילו  המלח היה בגוון טורקיז שקוף. רובי ואתא ישבו וטרפו את האוכל שהיה טעים להפליא.

 


  1. ואז ממש כשהבטן שלהם כבר כמעט התפוצצה מרוב ממתקים כחולים והכי טעימים שהם אכלו בחיים שלהם, הם שמעו קול "רובי, אתא איפה אתם?"  הם הרימו את עיניהם וראו שאיתמיס נעלם כאילו בלעה אותה האדמה  הקול קרא בשמם שוב.

 


  1. זאת הייתה אימא של רובי שכבר התחילה לדאוג רובי ואתא חזרו אליה בריצה. אבל לא סיפרו לה על איתמיס הקוסם והארוחה הכחולה

 


  1. בלילה כשרובי שכב לישון, ואבא שלו סיפר לו את האחד הסיפורים האהובים עליו "הקוסם מארץ עוץ", רובי אמר לאביו "אבא היום פגשתי קוסם וכמעט לא היה לי קסם לבקש ממנו אבל בסוף הצ'יפס היה כחול כזה יפה וגם המיץ והשוקולד היה כחול כמו יהלום. אביו של רובי ליטף את ראשו ואמר לו "לילה טוב חמוד, אתה נשמע לי מאד עייף, זה כנראה מהים. הוא נתן לרובי נשיקה ארוכה על המצח, ליטף את ראשו ואז קם כיבה את האור הגדול, הדליק את האור הקטן ויצא מהחדר.

 


  1.  ורק כשאבא יצא מהחדר רובי נזכר שלקח איתו מהארוחה הכחולה קצת מלח בגוון טורקיז שקוף. הוא ירד מהמיטה ניגש לכיסא וחיפש בכיס האחורי וזה מה שמצא…