הכי טוב כדי להבין את הילדים בגילאי 4-5 זה לקרוא את גן ריקי של דוד גרוסמן. על מה מדובר? הילדים בגיל הזה, יש להם פאזל של העולם. הם מתחילים לראות תמונו עולם שמורכבת מפיסות המידע שיש בידם, מההורים מהגננות מהחברים מהטלוויזה הספרים. ומה שחסר להם, הם משלימים, בדרך כלל בשדים ורחות, כלומר המצאות. ילד יכול להגיד. "שמעתי ברדיו שבעירק שוב מפצצים. וחברו יענה " כן יש להם גז צהוב כזה שיכול לחנוק אותך" "לנו יש בבית חומר שיכול להגן עלינו, אבא שלי אמר לי" עונה השלישי. "אם הם יבואו לכאן אני אתקיף אותם בחרב שלי…." וכן הלאה. ככה זה בכל נושא. ברווחים של הפאזל החסרים החלקים אותם הם משלימים, בדרך כלל יכולים להיכנס הפחדים. ילד יכול לפחד שיבואו בלילה גנבים לגנוב אותו, רק כי ילד אחר בגן אמר לו שהוא שמע שיש כזה דבר. זה מרתק, ומעניין בעיקר כי זה לא לגמרי משתנה גם עבורינו המבוגרים. אנחנו עושים בדיוק אותו דבר. אולי הפאזל שלנו קצת יותר מלא, אבל אם מסתכלים על תמונת העולם הגדולה, אז יש עדיין הרבה חלקים חסרים,ואותם אנחנו משלימים עם הדמיון, אמונות, אמונה וכו. תחשבו לדוגמא על כל החלק של המוות- אין חלקים בתמונה, כל החלק הזה חסר. אז ממציאים.