הקולנוע בטלוויזיה

אתמול שודר בערוץ 2 סרט עם אושרת קוטלר על "שובו של הקולנוע הישראלי"

כל חמש דקות מקבץ פרסומות שמסתיים ב"שובו של הקולנוע הישראלי כאן בקשת"

כלומר הקולנוע הישראלי שב לחיות איפה? בערוץ 2

 אתה רואה שם את אבי נשר ש 400000  ראו את הסרט שלו "סוף העולם שמאלה" והוא מספר שלא קיבל כסף על עבודתו בסרט- שנתיים של עבודה. בפרומואים באזור הפרסומות אתה רואה את אורי שנער מנכ"ל קשת בן אדם שמרוויח סכומי עתק כל חודש מחייך אל חבורת יוצרים. יש משהו מתסכל בכל זה. הקולנוע- האח הבוגר של הטלוויזיה בא לקבל אצלה אישור לקיומו. הטלווזיה מנוהלת ע"י אנשי אסטרטגיה, אנשי שיווק אנשי ניהול. ואילו סרטים- גם סרטי טלוויזיה עושים אנשים שיודעים ורוצים לספר סיפורים, והם בדרך כלל יותר קרובים לעניים מאשר לעשירים. היה מעניין לראות את הגלגל מתהפך,מנהלים משרתים ועובדים עבור אנשי תוכן שעושים את המשכורות הגדולות. כנראה לא בגלגול הZה.

זה הכל חלומות

הכל חלומות. רצף של חלומות שנלחמו ומה שיצא מהם. השמש תשקע השמש תעלה ומה שיהיה זה מה שיהיה. אבל זה מאד תלוי בחולם. מה הוא חולם ומה הוא עושה כדי להתקרב לכיוון שהחלום מנחה אותו. חלומות הם קרסים תלויות על חוטי זהב לעתיד, ושרשראות בחוטי משי לעבר וכאן באמצע, בהווה הקרוב מהלכים ישנים, ישנים והולכים , מתרחקים או מתקרבים.

אלוהים יעזור להם, האם הם חולמים אותו? האם אנחנו עדיין אוהבים? כן. כאן בשקיעה מול העיר הקטנה אין מישהי אחרת בליבי. ואני חולם ולא מתבייש. אני חולם.