הבננה והחביתה

כשהייתי קטן מאד אהבתי לאכול הכל. בטוח שאהבתי ביצה רכה עם כפית, ובננה מרוסקת וסלק וגזר… אני אמנם לא זוכר את זה אבל אימא שלי מספרת לי ואני מאמין לה. כשגדלתי קצת היו שרים לי "אוי דנל'ה אוי דנל'ה כאכל את הבננהל'ה.,,"


כמובן שאחר כך הפסקתי לאכול בננות, והן נראו לי פרי מעצבן ורקוב ורך מידי.


בכיתה ג' או ד' למדנו בבית הספר בשיעור טבע על הביצה, הבטנו בה במיקרוסקופ והמורה הסבירה לנו על החלבון החלמון והעל הפתילים- אותם "ברגים" לבנים קטנים שמחזקים את הצהוב בתוך הלבן… באותו יום קבלתי חום והלכתי הביתה יותר מוקדם. בערב אימא שלי הכינה לי ביצה רכה, ואני זיהיתי פתאום את הפתילים בארוחה שלי. האפקט של השיעור עם החום עם המציאות התזונתית של אותו ערב גרמו לי בחילה עזה. לא נגעתי באוכל, ומאתו יום לא אכלתי יותר אלא חביתות שהיו שרופות מעט, כך שלא נשאר מהן זכר של ביצה, ולא יכולתי לפתוח ביצה, זה היה גורם לי בחילה והייתי בטוח שלא אעשה זאת יותר לעולם.


לפני כמה שנים הייתי בסוף שבוע ארוך עם כמה חברים. באחד הלילות סיפרתי לחבר טוב שלי דני את פרשת הבננה. הוא קילף בננה והתחיל לדבר עליה. אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר. אבל הוא הסביר על המרקם הייחודי שלה, טען שיתכן שהו פרי שלא מכדור הארץ, ועוד דברים שהצחיקו אותי, בסופו של דבר השתכנעתי נתתי ביס, היה לי טעים ומאז שוב יכולתי לאכול בננות.


            אבל חזרת הבננות נראה היה לי כמו מקרה קל, בחיים לא האמנתי שאוכל להכין חביתה בעצמי, כלומר לפתוח ביצה לערבב אותה ואז לשפוף למחבת.


לפני שנתיים אשתי שהייתה מודעת לבעיה אמרה לי, כדאי לך לפתור את הבעיה, עוד מעט הבן שלך יבקש ממך להכין לו חביתה ומה תעשה אז? מה אני אגיד, פשוט פחות מהיום הזה, והמשכתי להדחיק.


            יום אחד לפני כשנה בני הבכור, ואני העברנו אחה"צ ביחד, וכשהגיע שעת ארוחת הערב שאלתי אותו אתה רוצה טוסט עם מלפפון בשמן זית? והוא ענה לי לא אבא, תעשה לי חביתה. אז מה עניתי? בסדר…. נכנסתי למטבח מבועת..  הוצאתי ביצה מהמקרר ו… פשוט הכנתי חביתה. אין לי הסבר נוסף לתהליך שעברתי, נדמה לי שלא היה תהליך, אלא קפיצה. בני בקש חביתה, ואני הכנתי. פעלתי כאבא. מאותו יום אני מכין חביתות לו, לי, ולכל דורש, עם ירקות עם פטרוזיליה מה שבא. ביצה רכה לא נראה לי שאחזור לאכול אבל את מחסום פתיחת הביצה עברתי בשלום.

בגינה הציבורית

הזמן עמד מלכת בגינה הציבורית


הזיקנה והינקות נפגשות על ספסל


מי  שלומד  או עובד לא כאן


רק מי שמובטל


מבוגר מקלף לאיטו תפוח


ותינוקת עם בקבוק במבט שלוח


מעט קורה , העצים יודעים


ככה זה כבר שנים


עברו כאן כבר קודם תלמידים לחטיבה


בחורה חמודה ואחד עם כיפה


עצרו לרגע לנשיקה גנובה


 


הזמן עמד מלכת בגינה הציבורית


בכמה מובנים.


אין כאן הצלחות גדולות


אבל גם לא פיגועים


עובד עייריה שקוע בהזיה


ילד צמא שותה מברזייה


בחורה ממהרת בלי חזייה


העורבים מרוצים וגם הדרורים


ולא כולם אוספים את מה שהכלבים עושים


אבל הרוח נושב בעלים הנושרים


והדשא שמח שהלילות קרירים

מסתבר שדליק

מסתבר שדליק צדק! כדור הארץ כן מסתובב מסביב לשמש ולא כמו שטענו אלפי שנים מדענים טועים!! קולו של אלכס אנסקי מרעים עלינו כל מקבץ פרסומות ב-88 אף.אם, וזה קורה כל שניים שלושה שירים… אהה רגע, זה לא מה שהוא אומר שם? אהה. הוא אומר משהו על חוות הדגים. אהה כן… אבל בדיוק? הוא אומר: מסתבר שדליק צדק. זוכרים שדליק אמר שצריך לחכות לדוח של הוועדה הבינלאומית כדי לדעת האם חוות הדגים אשמות בהרס האלמוגים שבמפרץ אילת… ובכן הדוח של הוועדה הבינלאומית מזכה את בעלי חוות הדגים, עכשיו בואו נאמץ כולנו את הדוח.

 רגע רגע… מי יודע כמה פיגועים וכמה מעשי עוול אחרי, המוח הקודח מעלה באוב תמונה של דליק עומד בתוך המים של מפרץ אילת ואומר " טעיתי, בעלי חוות הדגים לא אשמים" מי זכר בכלל שאמרת משהו על בעלי חוות הדגים? אני לא…. אבל למה אתה עומד מושפל ככה עד הברכיים במים ומתנצל, מי הכריח אותך? למי יש כוח או אפשרות לברר, בוא נעביר ערוץ. אז עכשיו הוא לא טעה, אומר אנסקי בקולו המבוגר והסמכותי, הוא צדק. אבל מי זאת הוועדה הזאת- ואיפה הדוח שכלונו צריכים לאמץ, ולמה לעזאזל זה בא בתוך מקבץ פרסומות בין מקרר לחיתולים. מה מוכרים לנו? התשובה פשוטה- שדליק צדק. מסתבר שדליק צדק.רגע אחד? האם זה אומר שבאלי ושלוק טעו? מסתבר שזה מה שזה אומר…. הם טעו וסבתא ריבה וכולנו… כי לא קראנו את הדוח! חראות שכמונו!!

מענין אם דליק שומע 88 בבוקר כשהוא מכין חביתה. ואישתו שואלת אותו, אתה מכין לי קפה? ואנסקי עונה לה במקומו מהרדיו " מסתבר שדליק צדק!!" אלוהים ישמור…. אם יש אלוהים, ואם לא שישמרו אותנו בעלי חוות הדגים, איזה כוח יש להם על דליק שלנו, טוליפ ז"ל בטח מתהפך בקברו.

ליד הכנרת

אז כן הינו בכנרת. חופשת סוכות, נסענו. בקיבוצים שליד הכנרת יודעים כבר שנים שעסקי תיירות הפנים הם עסק לא רע ובכל קיבוץ יש בית הארחה. משפחות שלמות באות לקיבוצים שליד הכנרת, לשחות בים לעשות מנגל ושבת ביחד. נחמד.

בבית הארחה שבו הינו יש שולחנות אוכל גדולים ברחבה שמול החדרים, לידם עמדות מנגל ופחי אשפה. מדשאות וערגות פרחים מקיפות את החדרים. את הפרחים מקשטים בקבוקי פלסטיק רקים של משקאות קלים, ומפיות נייר שהנופשים השליכו.

בצהריים הייתה יורדת חבורה גדולה של אנשים בסיבות גיל השלושים עם ילדים לאכול. טקס הארוחה נפתח בריסוס מסיבי של פליט לטיהור המקום. האמהות יושבות עם התינוקות ואחד הגברים מרביץ בפליט. טקס הריסוס נמשך זמן רב, וריח הרעל משמש כמתאבן לארוחה. מדי פעם מגיע אחד מוותיקי הקיבוץ שזו התורנות שלו לעבוד בבית הארחה לספק, כיריים, לול לתינוק או כל דבר אחר שנדרש. ניכר בו שהוא אמבילנטי כלפי בית הארחה. כן נכון, זה מכניס כסף לקופת הקיבוץ, אבל העירוניים מגעילים אותו. זה לא מה שהוא חלם עליו כשהקיבוץ היה צעיר זה ברור. הבריכה מאד נעימה, חדר האוכל מסורתי וטעים. האווירה טובה, אבל לחלק אותה עם האושפיזין בשקל האלה? לא בטוח שבני הקיבוץ מתים על זה.