בדידותו של האומן למרחקים ארוכים

 


 


הוא לא יודע אם יבואו


ולא חושב ע זה בכלל


הוא משייף שוב את סכין הדימויים


כדי לשלוף אותה מעל


מעל רחבת האירועים


היכן שהדברים מתרחשים


תמיד רודף צרוף חדש


מילים ברוטב על מגש


ואז יורד אל המקלט


לומד לשיר את שכתב


כמו פושע שנמלט


לא חוזר אל המוטב


קודר אבל מקשיב


מוכן תמיד להגיב


שמש בוקעת מספיקה


לזרוע בנפשו תקווה


תקווה שיום חדש יביא


דימוי חדש לאהבה


לאהבה שהוא זוכר


להתרגשות שהוא מרגיש


אולי ילד אור יום סיפור


אותו יוכל הוא להגיש


אם הם יבואו להקשיב


הוא לא חושב על זה בכלל


כשהדימוי אצלו ננעל

מותו של ערפאת

מפוסט על מות של איש אהוב לפוסט על מותו של אייקון שנוא. הימים האחרונים של חייו של ערפת כפי שהשתקפו אצלנו בתקשורת היו ימים של המתנה אקטיבית למוות. כל שדר חדשות בכל ערוץ שראיתי היה או הייתה עסוקה בלדבר על מתי ימות, האם הוא כבר מת, מה יקרה כשימות וכו'. באמת, זה היה בלתי נסבל, לא צפיתי בזה, זה הזכיר מסיבת עייטים יותר ממסיבת עיתונאים. קשה להבין למה היה צריך לדבר על זה בלי הפסקה. איך אמר ראש הממשלה שלנו? "אני לא עוסק בזה, כישמות  אגיב… " נראה לי טיפה יותר תרבותי במקרה הזה. אבל מי אני שאומר. יתכן וככה זה פועל- ברגע שיש כמעט ידעיה חדשותית גדולה, יושבים ומטגנים אותה עד שהיא שרופה טוב טוב משני הצדדים, וכל מה שנשאר לך בבית זה פשוט להקיא.

מותו של אדם אחד

לפני כמה שבועות מת מהתקף לב ג'ון פיל שדריו הרדיו האגדי של הBBC.

אדם שלבדו השמיע מאות הרכבי מוסיקה חדשים מכל העולם האלטרנטיבי החל בסוף שנות השישים ועד עכשיו.

שדרן זה שפועולו היה להשמיע- ולשם כך הקשיב כל יום למ/ונה שעות של מוסיקה ביום, הוא ההוכחה לכך שאדם אחד לבד יכול לשנות. זה מוזר אבל זה נכון. הוא גילה לעולם עשרות הרכבים חדשים. אף אחד לא אצר לו לעשות זאת, אף אחד לא חשב שצריך את זה, חוץ ממנו. מעניין מי יוכל לקחת את מקומו.

דברים שמהם התפרנסתי עד עתה

שליח על אופנים בחנות פרחים, כתב לעיניני חנויות חדשות במקומון, כותב קטעי קישור לערוץ הילדים, משחק, דיבוב, קרינות,כתיבת סיפורים, לימוד משחק, לימוד כתיבה, פיתוח תכנים לאתר נוער, פיתוח תוכניות טלווזיה, עריכת תוכניות טלוויזיה, הנחיה, יעוץ לאלבומי מוסיקה, נגינה, שירה, בטח שכחתי כמה דברים…