אבא שחור לבן

DSC00557

ביום שישי ב22:25 בערוץ 2 הסרט אבא שחור לבן בו אני משתתף

 הנה פרטים על הסרט מתוך האתר של טלעד


סרט קולנוע ישראלי. זהו סיפורה של מיכל, נערה לא ממש מקובלת בחברה, המנסה לחדש את הקשר עם אביה אשר נטש אותה ואת אימה לפני הרבה שנים, כאשר הוא "נולד מחדש" כיהודי. מיכל, כפי שאביה אהב לעשות, שוחה ואף חברה במועדון שחיה מקומי, היא שחיינית מוכשרת, אך מעולם לא ניצחה בתחרות שחיה. מיכל מוצאת נחמה אצל דרור, אומן צעיר בן גילה, שמאוהב בה מעל הראש ויש לו אובססיה שהוא חייב לממש- לצייר את מיכל. מיכל רוצה אבא, אך אביה שעתה הוא יהודי חרדי, הוא בעל משפחה משלו. היא נורא רוצה להיות שייכת, אבל אמה ה"רוחנית", איננה בוגרת נפשית וטרודה עד מעל הראש בקטנוניות שלה. מיכל מוצאת עצמה קרועה בין שני הוריה ועולמם השונה ונאבקת על מנת למצוא את האמת שלה. הסרט זכה בפרסים הבאים : פסטיבל ברלין לסרטי ילדים ,פסטיבל לונדון לסרטים יהודים, אנגליה פסטיבל בינלאומי לילדים "קריסטיאנסנד", נורבגיה. פסטיבל סן פרנסיסקו לסרטים יהודים, ארה"ב. פסטיבל סאן חוזה לסרטים יהודים, ארה"ב, פיל הכסף לילד האומן הטוב ביותר, בינלאומי, פסטיבל סרטי ילדים, הודו, פסטיבל וושינגטון לסרטים יהודים, ארה"ב, פסטיבל סן דייגו לסרטים יהודים, ארה"ב גלי אני אין טסקה, בולוניה, איטליה פסטיבל סאן פאולו לסרטים יהודים, ברזיל במאי: איתן לונדר. שחקנים: אגם רודברג , דן תורן , הילה אלפרט מפיקה: יפעת פרסטלניק. חברת הפקה: תמוז הפקות.תסריט:חגי טבת, איתן לונדנר עפ"י סיפור מאת חגי טבת. שנת הפקה: 2003 . כתוביות בעברית. (סינמה סקופ)

תודה לאש

אין דבר יותר טוב מלהחזיק את המפרט בין האצבע לבוהן של היד השמאלית


למשוך את המקרפון לפה ולשיר


האש הזאת שמושכת אותי אליה, גורמת לי לנסוע קלימוטרים


לחשוב על שמות לנגן מנגינות


האש הזאת נדלקה לפני שנים


ותודה שהיא עוד פה.


בזכותה אני ממשיך לרצות


ללכת בעקבות רצוני


עד כדי כך שהוא הפך להיות אני


הגיטרה תלויה, משקולת על הצוואר, אבן רחים


מסובבת אותי מסביב למדורה


כמו עז מסביב לבאר


זאת באמת הרגשה נפלאה


ובתודה לאש


את המיקרופן אני מושך, המפרט רטוב מזיעה


וצורח: וואא אההה

קר ויש בריכה בסנטר

קר, אבל בכל זאת הבריכה בסנטר, כלומר בדיזנגוף סנטר, והיא באמת מרכז בחיים שלי. אני בא לשם , לובש את הבגד ים, נכנס למים והכל משתנה. כאילו נהיה לי אמצע. אני מפסיק לחושב אחרי כמה בריכות. נושם. מתרכז בנשימות. אחרי הבריכה אני חדש. לפעמים אני כמ חלון שבור. הרוחות נושבות דרכי בכל הכח, אני מתנופף ומתנודד, נאנק על צירי. המים  של הבריכה הם כמו השמן לצירים שלי. הרחות לפעמים הן שדים ולפעמים זה פשוט מזג אוויר. אני רואה שהזמן חולף ונותן לו לעשות כרצונו, מבין שלא היה עוזר לי גם הייתי מתנגד. בבריכה יש סאונה חדשה, מעץ לבן. בדיוק אני קורא ספר שנקרא מוסיקה פופלרית מויטולה. ספר שוודי על מחוז צפוני בגבול שוודיה פינלנד. הסאונה בספר היא מקום מאד חשוב. כל המשפחה מתרחצת בה ביחד שעה ארוכה עד שהם נהיים וורודים כמו שפנים שהורידו להם את העור… אבל שם גם באמת קר…. פה קר רק קצת ורק לפעמים. אבל הבריכה בסנטר, היא משהו טוב גם כשחם וביחוד כשקר.

שבוע טוב

הכי אני אוהב לראות בטלוויזיה- תוכניות לתינוקות.


הכי אני שונא בטלוויזיה- לשבת מולה יותר מידי זמן


הכי אני אוהב בחוץ את הצבע ירוק וגם לנסוע בגשם


הכי אני אוהב כשאני מופיע- לראות זוג מתנשק


הכי אני שונא שאני מופיע- כשמגרד לי בגרון ואני צריך להתשעל


הכי אני לדבר לדבר זה עם הבן שלי- כשהוא במצב רוח של שיחה


הכי אני שונא זה לריב איתו על שטויות.


הנה משהו שהוא אמר לי בשבוע שעבר כשלא היה לי זמן לעדכן את הבלוג


 "אבא אני יודע מה ההבדל בן צייר לאומן. צייר יודע לצייר יפה את מה שהוא רואה. ואומן יכול אפילו לצייר קישקוש, אם זה מה שהוא מרגיש"