נחיה ונראה

כל שאני יודע הוא


לכתוב


לקבץ דימויים למילים


לעצור תמונות רגשות יחסים


בפזמון


אז מה יהיה מזה?


נחיה ונראה


נחיה ונראה


 


זה יפה וטוב ונעים


לארוז


יש רק לזכור שזאת לא יכולת


ניהולית כלכלית או יכולת


לשרוד


אז מה זה כן?


נחיה ונראה


נחיה ונראה


 


אבל לנשום לסרעפת


לפתוח ארון באיזון הנכון


לנסות לשנות את דרכי


את מיקומי בחלל


האם אני עדיין מסוגל?


נחיה ונראה


נחיה ונראה


 

מאת

דן תורן

דן הוא זמר רוק (שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן) וכותב שירים לאחרים ( בך לא נוגע- יהודית רביץ, מפנה מקום ברי סחרוף, גידי שרון ליפשיץ, ביום של הפצצה רמי קליינשטיין ,ועוד רבים אחרים), תורן הוא גם שחקן ( אחד משלנו, שנת אפס, משחק החיים ועוד) מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן כאלה שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים.

0 thoughts on “נחיה ונראה”

  1. כרגיל יפה ומעורר מחשבה.
    לא החלטתי אם זה שיר של תסכול או של השלמה.
    אישית אני מעדיף השלמה (מה לעשות אופטימי מטבעי).
    הצלחות

  2. זה השיר, בשבילי???..
    האמת דן,שקצת ציפיתי לתגובה על מה שכתבתי לך אבל לא חשוב דן,

  3. לשותף שלי לדירה יש שמונה דיסקים שלך והשירים שלך כל הזמן מתנגנים בדירה. להפתעתי הוא לא היה בהופעה שלך. הוא טוען שבדק באתר שלך ולוח ההופעות שלך דליל. אז אולי זאת בעיה של הרבה אוהדים שלך שרוצים להגיע להופעות אבל אין להם לאן להגיע. אם זה אכן המצב, אפשר לתאם את ההופעות שלך ישירות מול אוהדיך.

    מה דעתך?

    אסי

    1. בכיף
      אין בעיה להתקשר למשרד שלי- לור הפקות ולדבר על נעניין הקונטקט שלהם נמצא באתר שלי בחלק של קומטקט:)

  4. נחיה ונראה… אהבתי ….

    ואם כבר בחרתי סוף סוף להגיב רציתי להגיד שמאוד נהנתי מההופעה ביהושוע….

  5. דן יקירי,
    נדמה לי שזה ממש לא כל מה שאתה יודע, ה"לכתוב, לקבץ דימויים…לעצור תמונות"…וכו’. המקום שאתה נמצא בו מכיל הרבה יותר מזה, אחרת גם אני ורבים אחרים כבר היינו שם גם כן. הודה לאל על כל זה ושיכול אתה להתקיים מאהבתך וזכור שיש כאלה שיכולים אמנם לנשום לסרעפת ולפתוח ארונות באיזון הנכון ואפילו משנים את מיקומם בחלל (השאלה איזה חלל…) אבל בעיית הקיום היומיומי מכה בהם כמו ארון שנסגר על האצבעות , לא משנה כמה איזון היה שם… ויש כאלה שהיו בעלי איזון אבל החלל איבד להם אותו ויש ויש. בקיצור- מה שאני מנסה מקרטעות לומר, שאם כל הדברים שאתה יודע ואוהב הביאו אותך עד היום למקום של כבוד (אתה בטח יודע את זה) אזי אתה בדרך הנכונה לך ומה יצא מזה? מה זה משנה? פשוט תמשיך לעשות, לא?

    (נכתב מאחת שאין לה פרנסה…למרות שגם היא יודעת לכתוב… או שהיא רק חושבת שהיא יודעת… כנראה שהיא רק חושבת.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.