לוחמה בהופעה

עשרים שנה מאז התקליט הראשון שלי לוחמה בשטח בנוי


 עכשיו בקרוב אני הולך להופיע עם השירים ההם עם האנשים שניגנו איתי שם


ועם עוד חברים ונגנים


הנה גם שיר להורדה חינם מהתקליט ההוא:


http://www.dantoren.com/whatsnew/wn.htm


להתראות


דן

בקיץ הזה לא תהיה מלחמה

בקיץ הזה, ילדים ילכו לים, נלך להופעות, איגי פופ יופיע כאן וגם בלונד רד הד. נזיע נדליק מזגן,נכדים יסעו לבקר את סבא וסבתא שלהם בטבעון בחיפה בעומר ובעוד מקומות, בקיץ הזה אנשים יתאהבו וילכו למסיבות, יצאו לבלות יסעו לסיני ולצימרים לחו"ל ולתל אביב. בקיץ הזה יהודים צרפתים יסעו לרמת הגולן לנהריה לאכזיב לים המלח לירושלים ולעוד מקומות.גם אנשים שאינם צרפתים ואינם יהודים וגם כאלה שאינם מאמינם בשום אלוהים יעשו דברים כאלה ואחרים. ילדים יכינו ולא יכינו שיעורים, ילדים ישתעממו ואז יתמלאו תדהמה אל מול השמש השוקעת, הם ילכו לישון מאוחר ויתעוררו מאוחר. נערים ונערות שמעולם לא עשו אהבה קודם יעשו. זוגות יפרדו ויתחברו יפרדו ויתחברו. נאכל קרטיבים בים ואבטיח עם או בלי גבינה בולגרית, נשיר נדבר נצחק נזיע נתקלח ושב נזיע נישן עם מאווררררררררר

תמשיכו…..

לשמחתי היום ראשון, כבר שלחו לי במייל ברבה המשכים הנה חלק מהם:

בקיץ הזה אעשה דברים שתמיד רציתי ולא יצא, אעשה דברים שדחיתי ולא אדחה עוד,אאזור אומץ , אסיים פרוייקטים , בקיץ הזה: אטוס לניו יורק בפעם הראשונה, אלמד לרכב על אופניים בגיל 32, אתאהב , אקנה מחשב חדש, אעבור דירה ,אך לא אעזוב לעולם את הצפון הישן של ת"א , אלך להרבה הופעות –כמו תמיד של מוסיקאים ישראליים שנמצאים בשוליים ,אך עם השירים הכי נוגעים, אקדיש זמן רב לאהוביי, אעבוד פחות (ולא רק אגיד את זה…),

בקיץ הזה אלך הרבה לים- כי זה הכי כיף!(אורית)

 

בקיץ הזה חיילים לא ילחמו, יקבלו חופשה וירדו לאילת ,בקיץ הזה נשמע מוזיקה טובה , ניסע למקומות שעוד לא היינו בהם . (שירה)

בקיץ הזה החום יהפוך אותנו לשיכורים והלילה שיבוא אחר כך עם רוח סגריר של AM3 בלילינבלום,כשאוטו זבל הראשון עוצר לקחת.

בקיץ תיירים סמוקים בסנדלים תנכיים, ורגליים ארוכות, שבחורף, יפות פחות כמעט עושות לי תאונה, יהפכו לדבר שבשגרה, ממש תנאי שירות.

בקיץ אי אפשר יהיה לנשום, ובפקק של חמישי בשש באיילון, על סף טירוף, אחד יתן לי לעבור לפני, ואחייך לו הכרת תודה, ואזכר ש..

עוד מעט ירד פה ג—שם.

בקיץ אני סופסוף אעשה את זה? או שאחזיק עוד זמן. בקיץ ארזה עוד וארצה פחות ואראה שרוף.

רגליים, הו אלוהים, למה עשית רגליים? אי אפשר היה ראש, ידיים, בטן, נעליים?

מטר שמונים ושתיים רגליים. בקיץ ארוץ את השמונה(SHMONA) היומיים שלי (לבד משבתות), איזה טעם יש למיים אחרי….

בקיץ אפחד עלייך בתי, ותחפרי לי בידייך בפניי בתובענות בת ארבע,

וניסע לטורקיה אל הקלאב כמו אחרוני החמוטל- מיטל- קוראל, כמו אחרוני הגיסתי האול אינקלודד.

ובמים תתחרפנו את ומיקה מתחת לפטרייה שממטירה. שבוע תעמדו שם תחת שפריץ כמו עציץ.

ושיר פתאום יושמע ברדיו ויהיה השיר של העונה ואחכך השיר של השנה,

שתמיד בקיץ הזה, ברמזור עם אוטוגגפתוח לידך אתה נופל על הפזמון, כאילו ערס חתך שלושים שניות ללופ שמסתובב לו סביב עצמי.

ונחלום שיהיה לנו מנהיג. שמישהו יראה לנו ת'דרך. ושאבא לא מת.(גיל)

 

אהלן דן, מה שלומך?

 

אני מצטרף לתקוותך. גם אני מקווה שבקיץ לא תהיה שום מלחמה.

יכולתי להמשיך את מה שכתבת. בזה שאני מקווה ששוב יהיה לילדים

השנה חופש אמיתי, יוכלו להיות בקייטנות בהן יהנו מבריכה פתוחה,

רכיבה על סוסים. נוכל ללכת לבילוי במרכזי קניות, לבלות בסרטים

ובתיאטראות. נוכל לצפות בטלויזיה מבלי שכל פעם תפריע לנו איזו

אזעקה, להקשיב לרדיו בכדי לשמוע מוסיקה טובה ולא עידכוני חדשות.

יש לי עוד כל מיני דברים שעוברים לי בראש, אבל משום מה על המכתב

שקיבלתי היה רשום שהוא מיועד לכתובת אחרת. אני לא יודע איך טעויות

כאלו קורות, אבל אני מקווה שלא יפריע לך שאני נצל את העובדה הזו

שקיבלתי ממך מכתב וכותב לך חזרה. אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל

היתה בינינו התכתבות כבר בעבר.

אהוד

בקיץ הזה אלמד לאהוב ולא אפחד יותר ממך בקיץ הזה אצליח לפתוח את זרועותיי גם אל הלא נודע בקיץ הזה אוכל סוף סוף להיפרד מהעבר שרודף אותי כבר 17 שנה בקיץ הזה אראה פריחה כאילו זאת הפעם הראשונה וציפורים יציצו כאילו לא צייצו מעולם לראשונה בחיי אלבש שמלה פרחונית וקלילה ואוהב את גופי ונפשי כאחד בקיץ הזה בקיץ הזה אלך לים ואתן לגלים להיכנס אל גופי בקיץ הזה אתן לגרגירי החול לדגדג אותי בין אצבעותיי בקיץ הזה אתחיל לחיות בקיץ הזה אנשום בפעם הראשונה כי בקיץ הזה סוף סוף אצליח להגיד שלום למתעלל בחיי.(יעל)

נתעורר ליום בהיר, חם ולח, נתקלח, נתגלח, נתיז מעט אפטר-שייב מבקבוק ירקרק עם "ניחוח תבלינים", נחייך לעצמנו, נחייך לאישה שאיתה ישנו ונצא מהבית. ברחוב, אחרי דקה של הליכה, נשאף מלא ראותינו אויר וללא תשומת לב מיוחדת, ללא סיבה מיוחדת (לא שכחנו את הסיגריות בבית, ואפילו זכרנו לקחת את חפיסת ה"מסטיק לימון חמוץ במיוחד", איתנו) נפנה ימינה, שלא כהרגלנו – במקום שמאלה, שם אמור לחכות לנו איציק כדי להסיע אותנו לעבודה – ניכנס לפיצוציה (ללא סיבה מיוחדת) ולרגע קצר נבין שאנו לא מבינים "מה אנחנו עושים כאן". המוכרת הסמפטית תחייך אלינו… ואז נבין משהו, נראה משהו שלא היינו אמורים לראות. האדם שעומד לידנו, מכוון אקדח לעבר המוכרת. הוא נבהל מכניסתנו הפתאומית, מחיוכה של המוכרת (שהיה בעצם עיוות שרירי קל, רגע לפני שהיא פרצה בבכי) וירה כדור אחד שפגע בלחי ימין שלנו וחדר לבסיס המוח שלנו. גם אחרי שלוש שנים של שכיבה על גבנו, לא התעוררנו. הרופאים התייאשו, האישה שאיתה ישנו לפני שיצאנו מהבית באותו בוקר קיצי, הגיע לביקור בבית החולים לפחות פעמיים בשבוע בשנה הראשונה. בשנה השניה היא הגיע לביקור פעם בחודש או חודשיים – גם איציק הגיע איתה. בשנה האחרונה והשלישית היא הגיע פעמיים. בפעם האחרונה שהיא הגיע, היא רכנה לעברנו ולחשה לאוזנינו "אני מתחתנת מחר עם איציק, אני בהריון. דמעות עמדו בעיניה כשהיא התרחקה מחדרנו במסדרונות בית החולים. בזמן שהיא ירדה במעלית מתנו. רק אחרי ארבע שעות גילה אח, שלא לומר "רוסי" נציין רק ששפת אימו היתה רוסית, את הקו הרצוף במוניטור. הוא קרא לרופא שהגיע בצעד מהיר ועצר באחת בפתח החדר, הוא התקרב לאיטו למיטה שלנו, בדק את גופנו הריק בסטטוסקופ, בדק את לחץ הדם (המכשיר לא הגיב) ואמר לאח "שלוש שש תשע" (זה היה מספר הטלפון של "המחלקה ההיא", של "הסניטרים מהמקררים") ויצא מהחדר. האח כיסה את גופנו בסדין, כיבה את המאוורררר ויצא מהחדר כשהוא סוגר את הדלת מאחוריו בטריקה קלה. עשר דקות אחר כך הגיע סניטר מ" שלוש שש תשע" והסיע את גופנו הריק לקומה מינוס שתיים והכניס את גופנו הריק למקרר בעל טמפרטורה של 4 מעלות. לעולם לא נזיע יותר בקיץ ההוא, ללא המלחמה.

 

דני ססלר

בקיץ הזה אני אלך להופעות, אני אפגוש אנשים ואפרד, אני אוכל המון ארטיקים וענבים, אני אשמע המון מוזיקה, אני ארכוש חברים חדשים, אני לא אשן כמה לילות אבל אז אשן יותר מידי, אני אנסה כל מיני דברים, אני אגדל בשנה, אני אכתוב ואצייר, אני אלך לבריכה או לים מה שיתחשק לי באותו הזמן, אני אשוט לי בסירה גדולה בדמיון, אני אשתנה קצת וגם אשאר אותו הדבר, אני אריב וגם אשלים, אני אלמד ואחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם בחיי, אני אשחה ואולי אני אתבע אבל הסיכוי גדול כמוני, אני אדבר בטלפון עם אנשים מעניינים ולאנשים משעממים אני אנתק בפרצוף, אני אעליב אנשים, אתנצלף אעליב ואתנצל בחזרה, אולי אני עדיין קטנה, אבל בקיץ הזה אהיה כמו גדולה. קרן

בקיץ הזה

בחורות עדינות נוטפות צוף ולבונה

לובשות בגדיהן לפי צו האופנה

מבליטות חמוקיים שדי אגסים

מעכסות אחוריים נושאות מלפנים

עיניים שקדים מזמינות אהבה

ללילה אחד מקסימום לשנה

עוצמות עפעפיים בלהט שובה

יודעות לשחק בחולה ורופא

בחורות רכובות על גבי פרשים

דוהרות בטובן מרחקים ארוכים

מכוסות בעיתון או גלויות הפנים

מחייכות מרוב עונג גונחות קילוחים

שערים נפתחים כל יום בשנה

עוד קורי עכביש נמתחים בפינה

בחורות עדינות נוטפות צוף וזימה

רק אני פה עם דובי ישן מפרווה

 

ד ג