חודש: אוגוסט 2007

חבר אמר לי לפני כמה ימים עזוב אותך, ילדים הם הכלבים של העולם. שכחתי את זה עד שאתמול בלילה לפני שנרדמתי זיפזפתי לערוץ 23 וזה עם השיער הארוך המתולתל האפור ששכחתי את שמו  שאל דוקטור עם כיפה ששכחתי את שמו למה הוא טוען שהילדים הם קבוצה חלשה. והדוקוטר ענה כי הוא שם לב כל חייו, שבני אדם מתייחסים לילדים שלהם כאילו הם שייכים להם כאילו שהם עובדים שלהם במקרה הטוב- ועוד עובדים שלא משלמים להם כסף, שלא לומר עבדים.

ונזכרתי בחבר הזה שאני מכיר ובילדים שאומרים לבן שלי, אבא שלי יהרוג אותי אם הוא ידע, ומספרים לו על העונשים שהם חוטפים. אני לא מאמין בענישה  ובטח לא בענישה של ילדים. האפור, שהוא עיתנואי מכובד אני יודע, שאל את בעל הכיפה אם זה לא משתנה לטובה עם כל המותגים החדשים לילדים ועם זה שיש להם יותר תוכניות בטלוויזה ויותר התייחסות בתקשורת, האם כקבוצה הם לא מתחזקים, אז הדוקטר צחק בקול רם וענה, שאנחנו רק הופכים אותם מכורים למה שאנחנו מכורים לו, וזה לא יכול להיות טוב בשום צורה

וחשבתי על חבר שלי שהפסיק לעשן והפסיק סמים

והפסיק קפה

והפסיק את הוויזה

והפסיק לענות לפלאפון כשהוא עם הבנות

כדי להיות אבא יותר טוב

וחשבתי על זה שוהא אמר שכל מי שמגדל ילד מאושר עם ביטחון ועם גבולות ועם אהבה מתקן את העולם, ושולח לעולם בן אדם שיוכל להתמודד עם כל החרא שבני אדם ממשיכים לייצר. הילדים שלי אני משתדל שלא יהיו כלבים , אני רוצה אותם ילדים. הייתי גאה שהבן שלי ענה לחבר שלו – כשחשב שאני לא מקשיב- בבית שלי לא מענישים. אני גם מודה לאמא שלי שהתייחסה אלי ואל אחותי כאל בן אדם מאז שהייתי ילד קטן, אני Zוכר שידעתי שאנחנו בית יוצא דופן בזכות זה. תודה אמא:) שבת שלום

נכנסתי לאוטו וירדתי לכיוון אשקלון

 הכביש חדש בערב זה בקושי 50 דקות נסיעה

אקשלון היא עיר יפיפיה כל אחד שהיה שם יודע את זה

הופעתי בקפה גוונים וכרגיל באשקלון באו הרבה מוסיקאים

 זאת עיר של מוסיקה וים – החופים הכי טובים בארץ

יש בארים פעילים, יש כיכרות לנהיגה בטוחה

בחיי בא לי לעבוד במשרד היחצנות של העיר

האמת שיותר מהכל בא לי שם בית על הים לימי הקיץ

כמה עולה לשכור?

יצאנו לחופש לאכזיב. מגניב

אנחנו אוספים את בקבוקי הפלסטיק שלנו בשקית פלסטיק ושומרים אותה עד שניסע ולפני שנוסעים אני הולך לפינת המיחזור ושם את הבקבוקים שם.

אני לא יודע לאן זה הולך משם, מה עושים עם זה ואם לא זורקים את זה במקומי לפח, כמו האיש שאוסף את הפתקים בכותל ומפנה מקום לעוד פתקים שיבואו.

אולי אני ממחזר פלסטיק כמו שיהודי מתפלל. באמצע אהוד בנאי בא, גם אביתר. לשניהם יש כיפה. של אהוד יותר קטנה. כאילו שהגודל קובע. לאביתר יש קול של מלאך אבל כל מה שהוא שר נשמע מאד עצוב. אהוד רב גווני ומתאחד אפילו עם מוסיקת החתונות מהאירוע שבכפר השכן. אני מקשיב, לא מתפלל, מקשיב וממחזר.

ביולי 1994 טסתי מלונדון לפריס. נסעתי לבית של שרלוט גינצבורג ואיוו אטל להתארח אצלם לשבוע. כן החיים שלי היו הרבה יותר בינלאומיים אז.

כמה  שנים קודם לכן      U2   הקליטו את גו'שוע טריי וירדו להצטלם לסרט שנעשה עליהם במדבר יהודה. בסופו של דבר הקטעים שצולמו כאן לא נכנסו לסרט, ומאחר והלהקה ביקשה לשמור על הביקור בסודיות  אין כמעט ישראלי שיודע על כך.. לי זה נודע לגמרי במקרה , ומעשה שהיה כך היה.

באביב 1987 הרגשתי לא טוב, לא הייתה לי כמעט עבודה, והתחלתי להתעסק עם מוסיקה בצורה יותר מחייבת , פתאום הייתה לי להקה- שונרא, והייתי אחראי מבחינתי על הרבה דברים, היו לי המון חלומות ותקוות וגם הרבה פחדים ודאגות.  אז נסעתי  לבד למדבר. היה לי אוטו קטן בצבע זהב והוא בקושי סחב וירדתי למטה, אמרתי אני אראה כבר איפה אני אישן יש מלא אפשרויות  אני אסתדר.

נסעתי לכיוון עין גדי, זכרתי שהיה שם על החוף איזה מעיין חם ולידו עץ עם הרבה צל, חשבתי להתחיל שם, אבל הכביש לחוף היה חסום- שיפוצים או חיפושים או חשדות לך תדע

 לא שאלתי, סובבתי את האוטו וכיוונתי להרים. התחלתי לעלות טיפה למעלה לראות את כל הנוף המטורף הזה. באמצע הדרך לכיוון מה שנקרא היום מצוקי דרגות היה שביל קטן שאפשר היה לנסוע בו עם הרכב ולמצוא איזה צל עם נוף.

 פניתי לשביל הצר. חניתי והתחלתי ללכת ברגל לכיוון הזולה שזכרתי. אחרי עשר דקות של הליכה בחום הכבד אני רואה מרחוק דמות גבוהה ובהירת שיער נשענת על אחד הסלעים. התקרבתי ולא האמנתי למראה עיני. על הסלע האדמדם נשען לא אחר מאשר אדם קליטון הבסיסט האגדי של U2  . עברתי לידו ומרוב מבוכה אמרתי Hello. הוא הנהן בראשו וחייך ואני המשכתי ללכת. רק אחרי אולי איזו דקה, הסתובבתי חזרה ושאלתי אותו בבושה אם הוא מי שאני חושב שהוא הוא שאל מי אני חושב שהוא עניתי  לו אדם קליטון הוא הנהן והוסיף באנגלית, נכון שיפה פה. אישרתי שהכי יפה פה בעולם וגם שהכי נמוך. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן והוא אמר שהוא מסתכל על הים המת. אמרתי אהה. שתקנו קצת ואז אמרתי ביי  והמשכתי ללכת לא אמרתי איזו להקה אדירה הם ולא אמרתי שהייתי בהופעה שלהם ולא שאלתי למה הוא בארץ. הייתי נרגש מידי הלכתי לזולה וכשחזרתי הוא כבר לא היה שם אבל לא המצאתי את זה ולא חלמתי את זה. אני פגשתי את אדם קילטון האגדי ליד ים המלח ולא דיברתי איתו אלא שיחת נימוסין, עם  איוו אטל בעלה של שרלוט גינצבורג ואיתה דיברתי הרבה יותר אבל על זה בפעם אחרת.

 

 

הבלוג הזה קיים ממרץ 2003

עיינתי קצת בהתלחה וגילית פוסט ממאי 2003 שיכול לענות לשאלה ששאולים אותי הרבה-

את מי דיבבתי במומנים, ובכן:

התמונה היא של סרח וסנופקין, שאת שניהם דיבבתי במומינים

שלחה לי אותה דלועית שיש לה כאן בלוג. אם כן תודה  לפמפקין

פעם בכמה זמן היא הייתה נכנסת לאוטו הכחול שלה ונוסעת לג'אנו פרו יבואני לבני נשים

היא הייתה לובשת את הלנג'רי שג'אנו היה מייבא מהונגריה או מיוגוסלביה או השד יודע מאיפה וכל מיני קניינים

היו ניגשים אליה לבדוק איך זה יושב עליה  כדי שיוכלו להחליט אם לקנות את זה לחנויות שלהם

בימים האלה היא הייתה חוזרת הבייתה עצבנית

או אולי זאת מילה אחרת שאני מחפש…. אני כבר לא זוכר

בכל מקרה הלילה חזרתי מהופעה, עברתי ליד המשרדים של ג'אנו ונזכרתי