המעיל היקר אבד

איבדתי את המעיל היקר שקיבלתי מתנה לפני כמה שנים


זה היה מעיל נהדר, חם אבל לא כבד


יפה אבל לא מהודר


הפריט הכי יקר והכי יפה בכל המלתחה שלי.


כנראה שאיבדתי אותו בחורף שעבר, כי השנה נעשה קר  רק השבוע


אז שלחתי יד לארון והוא לא היה שם


ודי מהר הבנתי שאין איפה לחפש אותו


 הוא מה שנקרא


long time gone


נעשיתי עצוב


 התחלתי לרחם על עצמי על הדברים שאיבדתי בעבר


 על האופניים שגנבו לי כשהייתי ילד


 על כל מה שאני לא יכול להרשות לעצמי


והמקומות שאני לא נוסע אליהם


ואז


חשבתי גם על הדברים הטובים שיש לי


 אשתי, הילדים


 המשפחה, החברים


 על המוסיקה שאני אוהב


על האנשים שצריכים אותי, אוהבים אותי


אמרתי לעצמי


מה שאחרים אמרו לי


זה רק מעיל


תגיד תודה…


אמרתי תודה


ואז שוב חשבתי על המעיל


דמיינתי אותו שוכב בארון ומחכה לי


דמיינתי את עצמי עומד זקוף בתוכו


ככה התנדנדתי עם המחשבות


ואז בא יום שישי


והתמלאתי רכות


ותקווה לשבת יפה


להתראות מעיל, שלום לשבת…

רומן בלשי וסיגריות

אני רואה אותה יושבת על הספסל


 או על מפתן ביתה


 על המדרגות או על הפח


 אווה אני מדמיין שקוראים לה


שער אפור חלוק וסוודר


ותמיד אבל תמיד


ספר בלשים וסיגריה דולקת


 סיגריה דקה


 כזו שאפשר לקרוא לה סיגרלה


העיניים בספר


אולי לגיבורה קוראים פיורלה


אולי היא נחטפה


או נפלה לבור


הדף מתהפך האפר נופל


כבר קר בחוץ אבל


אווה עוד קוראת


כל פעם עלילה אחרת


ותמיד אבל תמיד


ספר בלשים וסיגריה דולקת

אסור לעשן הגרסה הבדיונית

לפני חמש עשרה שנה בערך,כתבתי סיפור שברקע שלו אסור לעשן במקומות ציבוריים בת"א


 מעניין לקרוא את זה היום שנים אחרי…. כשהעתיד כבר כאן:


http://www.dantoren.com/oldsivuv/dantown/Word/oshi/oshi.html


זה סיפור קומיקס ויש לו צורה מיוחדת של טייפ שמעבירה עמודים אז אולי זה קצת איטי…


כבוד לאורלי גן שעיצבה וליוני מרון שצייר