העולם הלא מפורסם מידי

ההופעות האחרונות שייובאו לארץ למועדון הברבי היו נפלאות. The Gutter Twins


שתי הופעות לפני שבועיים. הברבי היה מלא ולא סתם מלא, אלא מלא בקהל שידע למה הוא בא ויצא מרוצה אם לא מאושר. כך היה גם עם Low בשבוע שעבר שהגיעו לצערי רק להופעה אחת, שלא יכולתי לראות כי עבדתי באותו ערב, אבל שמעתי שהיה מקסים ומרגש.


שחף שוורץ ושרוליק איינהורנן שהביאו אותם לארץ ידעו מה הם עושים, אין לי ספק בכך.


יש הבדל גדול בין להביא להקה שהייתה מגניבה מאד בשנות התשעים לאלבום אחד כמו הברידרס ועכשיו עושה קאמבק, ( אגב אני בטוח שלשמוע אותם גם היה כיף אבל מסיבות אחרות ) לבין להביא להקות שלא הפסיקו לפעול שעובדות כל הזמן. לדעתי  ההבדל הוא לא אמנותי אלא הבדל בקהל היעד. יש בארץ ותמיד היו אנשים שצורכים מוסיקה איכותית. הקהל הזה הוא הסיבה האמיתית לכך שחנויות מוסיקה כמו האוזן השלישית, מוסיקה, נטו דיסק סנטר ועוד שורדות שנים כה ארכות בתל אביב למרות שוק מוסיקה הולך וקטן. הקהל הזה מכיר היטב את מה שהולך בעולם המוסיקה הלא מפורסם מידי. זה עולם שבו פועלים הרכבים ייחודיים שהאפיון שלהם נובע מהשונות להם. ( לדוגמא  Fugazi שעוד לא הגיעו לארץ) ולכן שמות כמו גרג דולי ומארק לנגן ( שני הסלונים של The Gutter Twins) אולי לא אומרים כלום לרוב הציבור אבל אומרים המון לאלף חמש מאות אנשים ששמחים לשלם 150 שקל להופעה טובה.


לפני 14 שנה הייתי בפסטיבל רדינג באנגליה. היה לי תג אז נכנסתי מאחורי הקלעים, מישהו שאל אותי אם אני מכיר את הילד הישראלי שמסתובב עם מצלמת ווידיאו ומראיין את כל האמנים. אמרתי שלא, אז הפגישו אותי עם נער בן 15 בשם שרוליק איינהורן . שרוליק סיפר לי שהוא עושה את הראיונות האלו לעצמו , להנאתו ולא לשום מגזין טלוויזיה ( לא שהיו אז כאלה שהיו מוכנים לשדר אותם בקלות…).ואני בטוח שהוא מחזיק עד היום אוסף של ראיונות נדירים ביותר, להנאתו בלבד וזה לא מפליא אותי אם כן שהוא יודע מה הולך כיום ואת מי נכון להביא בלי  המון רעש תקשורתי, להנאתם בלבד של אוהבי מוסיקה איכותית. קהל איכותי  שלא צריך זוהר ונצנצים כדי ליהנות, קהל  שלא חייב תקשורת וכתבות בנוסח "אתם חייבים להיות שם" כדי להיות שם להנאתו בלבד.


בהקשר הזה מונקרייב   נכנסים לפעול בתוך שטח לא מעובד ומי יתן ויקצרו הצלחה אם כי הבחירה הראשונה שלהם- חוזה גונזלס היא אינה מעידה עדיין על מה יהיה המשך דרכם.


גונזלס מצטרף מבחינה סגנונית  לדוונדרה בנהארט , רגינה ספקטור ובוני פרינס בילי שהיו כאן בשנים האחרונות  הביאו קהל ועשו את העבודה. אם כי יש לציין שהתחום בו הם פעולים נקרא לו כאן בהכללה אלטרנטיב קאנטרי  זוכה בארץ להילה ולכבוד שזוכה בו כל דבר חדש שמגיע אלינו. ולא נשכח גם את העובדה שאין לזלזל בה שיותר יותר לכסות הופעה שלהם בארץ וגם זה משהו שיש לקחת בחשבון כשמדברים על יבוא הופעות.


מזווית אחרת אני רוצה להתייחס על הכישלון היחסי של הקיץ הזה בתחום היבוא, אם כי אני לא בקיא במספרים המדויקים אבל אני יודע על הביטולים ועל המופעים שעבדו לאתרים קטנים יותר. איך אמר לי חבר מוסיקאי מופיע? "הקהל פה לא פרייר ויש מספיק דברים טובים בארץ"


וזה נכון.  יש כאן הרכבים מעולים ואם לקחת דוגמא מהמקרה של "התפוחים" הרי שהקהל שלנו הוא באמת לא פרייר ואם נולד משהו כל כך טוב שהתקשורת לא יודעת איך לנגוס בו, זה לא מפריע לאנשים למלא את ההופעות שלהם בלי רדיו ואייטימים בטלוויזיה.


אישית אני אשמח לראות כאן גם הרכבים כמו The Kooks , כמו Gomez    ו Spiritualized


מילה אחרונה לגבי סר פול מקרתני שלצערי לא אוכל להיות בהופעה שלו כי אני עובד באותו ערב. שלך הכי גדול. אם היית לוקח הבייתה שבעה מליון שקל במקום חמש עשרה מליון עדיין היית מלך. בטוח שווה לראות אותו בהופעה.  למי שהולך ( ואני מקנא בכם), שימו לב למתופף האדיר אד לבוריאל ג'וניור.   

פר בפרבר מתחיל היום

בלב דופק מהתרגשות אני מתחיל הבוקר עוד כמה שעות את ההקלטות לאלבום הבא שלי


 כמו פעם  גם הלילה השינה שלי הייתה קלה, ההתרגשות שלי גדולה לפעמים מפחידה


אני עדיין לא יודע לא זה יוביל אבל אני שמח שזה כך. שמח שאני יוצא לדרך עם שני מפיקים מוכשרים- עופר קורן ושיקו פלדמן


 ועם שי ברוך ועדי הר צבי בס תופים


 זה יופי. אחד עשר שירים חדשים. רוב המילים שלי ולחנים חצי מהם של חברים טובים – יא יא מדג נחש מאור כהן יובל מנדלסון משייגעצ ברי


וטקסט אחד נפלא של חברי מאיר גולדברג. סקיצה ראשונית אפשר לשמוע במיי ספייס שלי


 כאן – זה נקרא פחד קהל ובאנגלית stage fright  ולא משקף את רוח האלבום, שהיא יותר רוקית ויותר דוקרנית במילים. אבל כיף שיש גם שיר כזה


http://www.myspace.com/dantoren


 להתראות

דן