ליסה ליסה

ליסה כששמעתי בפעם הראשונה את השירים שלך באמצע שנות ה90 זה היה כשכבר ידעתי שאני רוצה לספר את החיים שלי בשירים. את נתת לי אישור למה שעשיתי עד אז ואני ממשיך ועושה ומלמד אחרים לעשות. והערב באוזן הייתי בחלום צלול. זה היה עצוב ויפה כמו דאון של משהו שלקחתי פעם, ולא הצלחת לנגן C ובחדר אומנים קיללת וכעסת על עצמך שאת מקללת. הרגשתי תחושה של דה ז'ה וו וחשבתי שאת לא מצליחה להנות מספיק מההתפעמות שלנו. אנחנו האנשים שנתת להם להיות בבית שלך ולהקשיב לשבירות שלך בעידן שבו האומנים מחריכים את עצמם להיות מוחלטים, אוסרים על עצמם להיות חלשים ואנושיים. ואת  כמו שאורן אמר על הספסל אח"כ נטולת האוורה של אומנית, טובלת באמביוולנטיות בלי שום בעיה, וזה כמו קרן אור בחודשים של חושך צפוני,  ואת יודעת מה? בגלל שאת לא קוראת עברית אני מרשה לעצמי להגיד לך שאני מכיר אותך. מכיר ואוהב את הסיפור שאת מספרת וזה מספיק לי. אני חושב שהעולם זקוק לאומניות כמוך . .. בעזרת המוזיקה והשירים שלך, את מאפשרת, מסמנת דרך אפשרית. אחרי שאורן הלך הביתה, מהאוטו התקשרתי לאייל שסיפר לי איך התרגשת מההופעה של רותם, ואיך היית ישירה ופשוטה ובלתי אמצעית כשאמרת לה שנהנית ממנה,  והשערות שלי סמרו על יד שמאל שהייתה על ההגה. ואז ברדיו שוטטתי בין התחנות מישהו בגלצ השמיע את השיר של ספי אפרתי על תל אביב ושוב חשבתי שזה שיר נהדר. ואחרי שאמרת לי שאין לך ולא ואת גם לא רוצה IPOD, מהטעמים המובנים, אני יכול לשאר לעצמי שהיית דוחה בשאט נפט את הסלט הקר הזה שאני מגיש כאן. ביי ליסה, תודה ( Thank You )