דפני חזרה להיות בחורה

דפני ליף, הבחורה עם האוהל, לא מינפה את הכוח שהיה לה ביד. סתיו שפיר מינפה, איציק שמולי מינף, אפשר לומר שגם מירב מיכאלי, עופר שלח ואפילו יאיר לפיד נהנו מהעובדה שה"ציבור" (רק אלוהים יודע מה המילה הזה מייצגת), חיפש דם חדש במערכת הפוליטית. אז עכשיו כל הגברות והאדונים המכובדים האלה בכנסת ואני כבר לא פוגש אותם. בשדרה נפגשנו כשאני באתי להקשיב במעגלים, או לנגן ברחבת המוזיאון או בקריית שמונה, או בכפר סבא או במאהל חולון, או במאהל לוינסקי, או נורדאו או חיפה. אבל הם לא חסרים לי בכלל, אני לא שומע עליהם כלום חוץ מאשר מידי פעם בעיתון או באינטרנט וגם הם לא שומעים עלי וטוב לנו ככה. מדפני אגב אני שומע, אני יכול לפגוש אותה, לדבר איתה, לשתות איתה בירה או קפה, לשמוע ממנה על העבודה החדשה שלה, לספר לה כמה אני גאה בה שחזרה לחיות את החיים שלה ולא מינפה שמינפה שום דבר. זה תמיד מרגש לדבר איתה, והנה השבוע היא זוכתה מההאשמה המטופשת של המשטרה. החיוך שלה תמיד נעים והמחשבות שלה מחממות לב, ואני מספר לה שאני מתגעגע למעגלים, לדיבור הבלתי אמצעי, לשמוע את פרופ' יוסי יונה מסביר על תהליכים חברתיים, לשבת עם אסף אמיר וללקק ארטיק או לנגן שיר עם תמר קפוסטו בשדרה. זה חסר לי, וגם חסרה לי התקווה שהייתה לאנשים בעיניים וחוסר הבושה שלנו להודות שאנחנו לא אוהבים את זה לבד, לא אוהבים להיות קבורים בתוך הבירוקרטיה והצרות האישיות שלנו, אלא מעדיפים להתחלק ולדבר ולשיר ביחד.

גיא רולניק, עורך דה מארקר, טוען שאנחנו, האנשים, צריכים עוד לעבור שינוי תודעתי, כדי לעכל את העובדה שמדובר בנו, שאנחנו העם, אנחנו הציבור, אנחנו העובדים הבלתי מאוגדים, אנחנו שמשלמים כל הזמן יותר ומקבלים כל הזמן פחות, אנחנו שאין לנו הגנה משפטית, ערבות הדדית, וזהות חברתית, ואני מאמין לו ומזדהה עם מה שהוא כותב. זאב טנא, שמעתי אותו אומר שעד שלא נרד מהראש של מיליון איש שאנחנו יושבים עליהם בגדה וברצועה, אין לנו מה לדבר על חופש אישי, או על מצב חברתי בעייתי, ואני יודע שיש צדק בדבריו.

אבל הכי אני מאמין לג'ו. ג'ו גר קרוב לשדרות רוטשילד, ופעם, באחת ההפגנות צלצלתי אילו ושאלתי אותו אם הוא יורד ללכת איתי. הוא אמר שלא. שאלתי למה לא, וג'ו ענה " הם מדברים על כסף, ועל פערים חברתיים, אבל הם לא מדברים על ה"מטריקס". "המטריקס?" שאלתי. "כן המטריקס, המנגנון הנעלם הזה שהפך אותנו לצל, שנראה כמו האמת, כמו החיים אבל הוא לא." אמרתי לעצמי בלב אז, ג'ו הוא ג'ו ואני אוהב אותו, אבל לא כל דבר שהוא אומר אני מבין ואין מה לעשות. אבל שנתיים שלוש אחרי אני מבין יותר טוב את הדיבור שלו. המטריקס קיים. הוא באמת קיים, רקום מחוטים בלתי נראים של ציונות, ויהודים נודדים, ואלפיים שנות, וחמש-שש עליות, ועיירות פיתוח, ומדיניות קיפוח, ושנאת זרים ופחד. המון המון פחד. פחד מהאחר, פחד מערבים, פחד מגברים, מנשים, מעוני, מחלות, מוות, בדידות, שגעון, השמנת יתר, מלא לדעת מה הולך, מסינים, מטכנולוגיה, מאלימות, מסמים, פחד מהפחד. פחחחחחחחחחחדדדדדדדדד. והמטריקס שלח אותנו הביתה כל אחד לחור שלו, ואין שדרה ואין מעגלים ואין דיבור בלתי אמצעי.

אבל אני לא מיואש, ממש לא, להיפך. אני חושב שאורי אבנרי צודק כשהוא אומר שהוא אופטימי. גם אני. אני יודע שיש כאן אנשים, וכשיבוא הרגע המתאים הם יעשו את השינוי, השינוי שלא מתחיל בפוליטיקה או בכנסת. השינוי הפנימי, זה שיאפשר אהבת אדם באשר הוא אדם, שייתן לנו לצחוק ולחייך בחופשיות, וכמו שאומר השיר של חווה אלברשטיין "כי כולנו, כן כולנו, כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו ומשהו, נשאר איתו". ויום אחד אנחנו נתעורר כמו שאומר סמי פרץ, כמו שאומר יהודה פוליקר, כמו שענבל פרלמוטר אמרה, כמו שאומר עמיר לב. וההתעוררות הזו תפוגג את כבלי המטריקס והשמש שוב תזרח בחיוך על ליבנו.

בשבוע שעבר בא אלי מ' לעבוד על השירים שלו, הוא ניגן ואני הקשבתי ודיברנו על השירים שלו, ואז אחרי כמה זמן הוא אמר "אתה יודע דן, עבדתי לפני העבודה הנוכחית בחברת טלפוניה גדולה, ומה שעשיתי היה לתכנת מענה קולי שיחזיק את האנשים על הקו כשהם ממתינים למענה אנושי, למעלה מחמש דקות, כי אחרי חמש דקות הם מתחילים לשלם יותר, וגם הייתי אחראי על כתיבת טופס שאנשים חותמים עליו כשהם מתחברים לחברה, באופן כזה שהם חותמים עליו, ככה שהם לא יראו שהחברה לוקחת להם 7 אג יותר ממה שהם חשבו שהם משלמים. "זה אמיתי", הוא אמר. "התאגידים באמת עובדים בלקחת לנו את הכסף". ולמרות ששיערתי שזה ככה, לשמוע את זה ממנו ככה בפשטות כמו שזה, נשאר לי בראש. וכן, אני גם חושב על החרות האישית, וכמה שהיא חסרה בחיים שלנו, ובכל זאת אני ממשיך לחיות, וללמד אנשים לבטא את עצמם בשירים, ולכתוב בעצמי, ולנגן ולהופיע ולפגוש אנשים. ואני שמח על הזכות שיש לי לעשות את זה, ושמח שיש לי חברים ושאנחנו יכולים לעשות להקה ביחד ולשיר על זה ולצחוק ביחד ולשמח אנשים. הערב יורד על חולון ועל המזרח התיכון ואני הולך לשלוח את מה שכתבתי כאן לחבר שלי שייג להגהה. נתראה בחוץ בהמשך. דן.

 

מאת

דן תורן

דן הוא זמר רוק (שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן) וכותב שירים לאחרים ( בך לא נוגע- יהודית רביץ, מפנה מקום ברי סחרוף, גידי שרון ליפשיץ, ביום של הפצצה רמי קליינשטיין ,ועוד רבים אחרים), תורן הוא גם שחקן ( אחד משלנו, שנת אפס, משחק החיים ועוד) מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן כאלה שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים.

14 thoughts on “דפני חזרה להיות בחורה”

  1. הזדהתי והתרגשתי למרות שאני עכשיו בחצי השני של כדור הארץ (-: במאי האחרון נסעתי לטייל בפלורידה, זאת היתה הפעם הראשונה שלי  בארצות הברית ,עם 700 דולר בכיס עם אנגלית שבורה.. ואחרי 5 שבועות  כאן  הכרתי בחור אמריקאי התאהבנו והתחתנו.טסתי לפלורידה כי לא יכולתי עוד לסבול את הקיום שלי בארץ,את הדיכוי והלחץ שהרגשתי .לא היה לי בית ולא משפחה. ובעיקר לא יכולתי לסבול את הפער הזה ביני לבין החלומות והרצונות  שלי. רק רציתי להעביר את המסר שלי : שאם באמת באמת רוצים ואם מוכנים לעשות הכל אבל הכל כדי שדברים ישתנו אז השינוי מגיע ודברים חדשים קורים.
    מוזר,אבל דברים שהיו חשובים לי בארץ כבר לא חסרים לי עכשיו.
    אולי כי מצאתי אהבה שהיתה כל כך חסרה. ,ואני חיה עכשיו  את  החיים שתמיד חלמתי עליהם.ויש לי בית.ויש לי משפחה.וזה כל מה שאני צריכה .     

  2. מאוד יפה מה שכתבת ונכון גם. אהבתי את המציאותיות והאופטימיות, זו בצד זו. מקווה שנתעורר יום אחד באמת ונצליח לפצח את הקוד ולגרום לאלו שיכולים לשנות להבין שאין להם ברירה אלא להיות הוגנים כלפי הציבור. הציבור הוא כולנו בעצם.

  3. דפני לא מינפה עצמה כי היא מראש לא היתה מאלו שניהלו משהו, אלא בעיקר היתה מנוהלת.
    כל אלה שכן מינפו, או שהיו מראש מטעם גוף פוליטי (אלדד יניב, דב חנין חנין וכו’) או דאגו לשים את עצמם במיקומי מפתח כדי להתקדם, דפני בכלל לא חשבה בכיוון – ובין היתר כי אף אחד גם לא טרח להגיד לה. אין לדעת מה היה אם כן היו אומרים.

    לגבי התאגידים – אני האחרון שיגן עליהם, אבל המיתוס של חוזה מקפח הוצא מחוץ לחוק, ובאותה הזדמנות גם זה של זמן ההמתנה (וגם תשלום עליו). זה לא אומר שהם לא יעשו כל דבר שיוכלו כדי לגזול בכל זאת (ע"ע שירותי ערך מוסף שחסומים כברירת מחדל בגולן טלקום אבל פתוחים כברירת מחדל אצל כל השאר),
    אבל הסיבה העיקרית שיש להם כוח היא לא בשל חוסר רגולציה (וודאי שלא בשל שלטון החוק בשטחים – שזה אגב הדבר היחיד שמונע מהערבים להרוג אחד את השני גם בלי עזרתנו), אלא בגלל טיפשות ההמון שנשאר נאמן למותגים חסרי בסיס – אחרת איך תסביר יותר מ3 מליון שעדיין נמצאים בסלקום בזמן שבגולן יש פחות מ450 אלף, עוד מעט שנתיים מהשקתם.

    1. רוצים להציל את המחאה – תעירו את העם להתמקד במה שחשוב באמת – העושק על ידי הבנקים שחסינים לחלוטין לרגולציה, המינוף והלוואות הענק ללווים פרטיים ומעטים על חשבון כל השאר, הפער העצום שגוזרים עלינו המותגים הגדולים (וזה אגב כולל גם אומנים), והכוח הבלתי סביר שיש לרשויות והחברות הממשלתיות והמוניציפליות לחדור לנו בכוח לארנק ולשירותים.

      1. תלחמו! אלו סתם קופים בריונים בממשלה ואנשי חיל הרגלים שלהם… בשר תותחים רקוב שאסור להקשיב לו הבוחר להפחיד אותנו באמצעות אלימות גרידא ושבירה של ברזל על גב מדמם!!! האלימות הזו, היא הטריק הכל כך גדול של כל אותם משטרים… הבסיס הוא מכה אלימה ולא יותר מכך!!!

        לא ניתן להם לכבוש אותנו! נתעלם ונמשיך לעזור לאלו שצריכים, לעשות טוב לאחר, לתרום, לחלק, לשתף, להתלהב ולהרגיש!!! לקוף של מקוף עם אלה אין זכות למנוע את החיים מלפרוץ ודבר לא יצא לו חוץ מלהרוס את כולנו במלחמה חסרת האחריות שלו, ואני מדבר בתור אחד שהוא בריון בעצמו! אני יודע שכל פעם שאני לוחם אני מסב לכולנו נזק אז אם כבר להלחם אז במעשים טובים, עזרה לזולת, אהבה ונתינה, ושירות אדיב ומעשי חסד חינם כי לא מצאתי פתרון טוב מזה ואני בספק גמור אם אי פעם אמצא!!!

        החיים מתחילים עכשיו והם זורמים כרגע והם תמיד התחילו ולא נעצור אותם ולא נחסום אותם ולא ניתן להם להפסיק!!!

  4. כשאנשים יבינו ש-1984 זה כאן, ושהחושך לא יירד עלינו בלילה אחד אלא כמו בשקיעה, כשיש שמש ואז פתאום שמים לב שכבר יש פנסים. בשיטת הסלאמי. כשלוקחים לנו עוד כסף, עוד זכויות, שמים עלינו עוד מנגנון ודורשים מאיתנו עוד פרטים מזהים. 
    אתה צודק, פשוט להתעורר כי הפחד לא מוביל לשום מקום 

  5. אתם צבועים! אתם רוצים סולידריות חברתית? תפסיקו לבכות עם גיטרה באיזה פארק בחופשה קצרה בקיץ ובמקום זאת תעצרו לכם לכמה שעות בכל יום ותנסו להיות נחמדים למישהו, לשטוף לאנשים מכוניות בחינם, למחזר בקבוקים ולתת את הכסף לאדם נזקק או את הבקבוקים למי שאוסף… לסייד ולצבוע חדרי מדרגות בזמנכם, לעזור למנקי הרחובות… לצאת פעם אחת לתל אביב ולקרוע את כל הקלפים האלו של שירותי הזנות שיש על הרצפה ולזרוק אותם לפח כדי למנוע לקוחות מנצלים… לעזור לאנשים סתם כך. להציע שירות חינמי כלשהוא מדי פעם… לנדוב, לעזור, לגדל ירקות אורגניים ולחלק למי שרוצה או נזקק, לקנות ממתקים וצעצועים קטנים ולתת סתם כך לילדים באמצע הרחוב… זו סולידריות!!! אתה רוצה שינוי? כך זה מתחיל, וכשאתה עושה זאת אתה גם יכול מדי פעם לבעוט בממשלה המסריחה ולהתלונן כלפיהם כשיש לך עוד שעה או שעתיים במצבור!

    סולדיריות מתחילה מתוכינו ואתה צריך להגיד זאת גם לאנוכי המעשה האחרים!!!

  6. איזה קטע, השבוע הלכתי בשדרה עם הבן זוג. ושנינו חשבנו על מה שהיה פעם שהיינו קצת אחרי צבא וחלמנו לגור בתל אביב. ומשם שום דבר לא השתנה. דירת חור בפלורנטין ב2500 שקל, כאילו היא עשוייה מיהלומים. אז כן, העשירים הם יותר עשירים והעניים הופכים ליותר עניים. ודפני ליף באה לעשות שינוי. לא למנף שום דבר אישי. לא כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי שיצאו מסדרת ריאליטי ישר לכנסת כמו סלבס סוג ז’.

  7. חבל שבאופטימיות הזו לא פוגשים כל יום ולאנשים קשה מאוד להאמין שיבוא יום בן הם יצליחו לצאת ממעגל עבודה-כסף-עבודה והחיים בארץ ישתנו.
    בנתיים זה הזמן לעשות ולהמשיך לחלום.

    מקסים.

  8. מקסים שהפוסט הראשון שאני קורא באתר החדש נפל בול על הפוסט הזה 🙂
    תתחדש על האתר דן.
    המטריקס יישבר מתישהו, אולי אפילו אנחנו נהנה מזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.