בקיץ הזה לא תהיה מלחמה 3

במאי 2007 כתבתי מייל לחברים, וביקשתי שימשיכו
אותי:

'בקיץ
הזה, ילדים ילכו לים, נלך להופעות, איגי פופ יופיע כאן וגם בלונד רד הד. נזיע נדליק
מזגן, נכדים ייסעו לבקר את סבא וסבתא שלהם בטבעון בחיפה בעומר ובעוד מקומות, בקיץ הזה
אנשים יתאהבו וילכו למסיבות, יצאו לבלות ייסעו לסיני ולצימרים לחו"ל ולתל אביב.
בקיץ הזה יהודים צרפתים ייסעו לרמת הגולן לנהריה לאכזיב לים המלח לירושלים ולעוד מקומות.
גם אנשים שאינם צרפתים ואינם יהודים וגם כאלה שאינם מאמינם בשום אלוהים יעשו דברים
כאלה ואחרים.  ילדים יכינו ולא יכינו שיעורים,
ילדים ישתעממו ואז יתמלאו תדהמה אל מול השמש השוקעת, הם ילכו לישון מאוחר ויתעוררו
מאוחר. נערים ונערות שמעולם לא עשו אהבה קודם יעשו. זוגות ייפרדו ויתחברו ייפרדו ויתחברו.
נאכל קרטיבים בים ואבטיח עם או בלי גבינה בולגרית, נשיר נדבר נצחק נזיע נתקלח ושב נזיע
נישן עם מאווררררררררר'

תמשיכו…..

לשמחתי ביום ראשון, כבר שלחו לי במייל ברבה המשכים הנה חלק מהם:

בקיץ הזה אעשה דברים שתמיד רציתי ולא יצא,
אעשה דברים שדחיתי ולא אדחה עוד,אאזור אומץ , אסיים פרויקטים , בקיץ הזה: אטוס לניו
יורק בפעם הראשונה, אלמד לרכב על אופניים בגיל 32, אתאהב , אקנה מחשב חדש, אעבור דירה
,אך לא אעזוב לעולם את הצפון הישן של ת"א , אלך להרבה הופעות –כמו תמיד של מוסיקאים
ישראליים שנמצאים בשוליים ,אך עם השירים הכי נוגעים, אקדיש זמן רב לאהוביי, אעבוד פחות
(ולא רק אגיד את זה…),

בקיץ הזה אלך הרבה לים- כי זה הכי כיף!(אורית)

בקיץ הזה חיילים לא ילחמו, יקבלו חופשה
וירדו לאילת ,בקיץ הזה נשמע מוזיקה טובה , ניסע למקומות שעוד לא היינו בהם . (שירה)

 בקיץ הזה חיילים לא ילחמו, יקבלו
חופשה וירדו לאילת ,בקיץ הזה נשמע מוזיקה טובה , ניסע למקומות שעוד לא היינו
בהם . (שירה)

בקיץ תיירים סמוקים בסנדלים תנכיים,
ורגליים ארוכות, שבחורף, יפות פחות כמעט עושות לי תאונה, יהפכו לדבר שבשגרה, ממש
תנאי שירות.

בקיץ אי אפשר יהיה לנשום, ובפקק של
חמישי בשש באיילון, על סף טירוף, אחד יתן לי לעבור לפני, ואחייך לו הכרת תודה,
ואזכר ש..

והיו עוד המון מיילים מרגשים ואז שלש שנים אחרי זה כתבתי

ביום
חמישי, 27/5/10, 18:06

בשנה שעברה בקיץ שוב היו דיבורי מלחמה לקראת הקיץ. הרגשתי שמה שאנחנו,
בני האדם שלא מחליטים החלטות מדיניות, יכולים לעשות כדי למנוע את המלחמה היה, להכריז
בגלוי מה נעשה בקיץ. כתבתי מייל כזה ושלחתי אותו בתפוצה רחבה וביקשתי ממי שמעוניין
לצרף את הכוונות שלו לקיץ. המייל בקיץ שעבר זה עבד:) ומאחר והקיץ הזה שוב רוחות מלחמה
מנשבות אני שולח לכם את "בקיץ הזה לא תהיה מלחמה 2", ומבקש שתוסיפו את הרשימה
של הכוונות שלכם לקיץ ותשלחו הלאה:  'בקיץ הזה לא תהיה
מלחמה, בקיץ הזה נלך לים, ניסע לגליל, נלך לסרטים נאכל פופקורן. בקיץ הזה נזיע, נשכב
בלי חולצה על הרצפה הקרה, נלך לראות את הפיקסיס או את אלטון ג'ון,  ניסע לכינרת, נישן באוהל וננגן בגיטרות. בקיץ הזה
נבחר את הכוכב הנולד או נשמע מוזיקה באוזניות וניסע לטייל על האופניים, נראה את הזריחה
מעל תל אביב או את השקיעה מעל הים. בקיץ הזה נעודד במונדיאל, נעבור דירה, נרהט מחדש,
נאכל ענבים, אבטיח, מלון. בקיץ הזה לא תהיה מלחמה
אנא מכם צרפו את מה שאתם תעשו לבד עם חברים ומשפחה בקיץ הזה ושלחו הלאה. תודה נתראה  בסתיו בראש טוב.

אח"כ הפסקתי עם התפילה הזו, וגם היו כמה מלחמות בקיץ, אבל אני לא
אומר שזה קשור, בכל זאת החלטתי לחזור לפילה הזו השנה , ושוב מזמין אתכם לשתף ולהשתתף

בקיץ הזה לא תהיה מלחמה 3

'בקיץ הזה לא תהיה
מלחמה, בקיץ הזה ניסע לאליפז בדרום ונלך לבריכה, ונקפוץ לאילת מרחק  20 דקות נסיעה, ואני אופיע שם ולחברי הקיבוץ, וגם
ניסע הילדים ואני לדגניה ב' נלך לכנרת ונשתה ממעיין המים המתוקים, ואני אופיע שם,
וגם נלך לים שת תל אביב, ונפגוש את נגה ועלמה ואחותי, בקיץ הזה לא תהיה מלחמה,
בקיץ הזה נזיע מתחת שמיכה, ונתעורר מוקדם בבוקר להליכות, ונעשה מדיטציה, בקיץ הזה
לא תהיה מלחמה, בקיץ הזה נכתוב שירים של אהבה, בקיץ הזה לא תהיה מלחמה, אמן'

תמשיכו…

 

 

 

 

המייל של התורן עם תמר אייזנמן

אני דלוק אש על השירים החדשים תמר אייזנמן בעברית, והמעבר שלה מאנגלית ריגש אותי אז שלחתי להכמה שאלות במייל, ולשמחתי היא ענתה עליהן.

וזה מייל ששלחתי.

היי תמר את יודעת שאני מת על השירים החדשים שלך בעברית

רציתי לשאול אותך כמה שאלות שמסקרנות אותי

מה ההבדל בשבילך בלשיר באנגלית ובעברית?

מצד אחד זה הבדל גדול כי זה ממש כמו כלי נגינה אחר. מעבר לסאונד השונה של השפות שמביא איתו סיפור נוסף שמתלווה למילים עצמן, והשימוש בשרירים אחרים להפקת צליל בעברית וצליל באנגלית, אחד הדברים המרכזיים עבורי, זה איזשהו אלמנט של זכרון שנוכח, גם בשירה וגם בהאזנה לעברית (לעומת אנגלית). מצד שני, אני עושה מוזיקה, והיא השפה שלי בעצם. אני כותבת באנגלית ובעברית לסירוגין בהתאם לשיר ומאותן הסיבות. בשתיהן אני מוצאת מסגרת נכונה ומדויקת עבורי לכתיבה ויצירה מסוימת. באלבום הנוכחי, התהליך עצמו במעבר בין השפות היה מרתק ולא פשוט בכלל, לעיתים ממש הרגשתי שאני גיטריסטית שלומדת לנגן על חצוצרה. המוזיקה אמנם שפה אחת, אבל הניסוח משתנה, כלי העבודה, היופי והקושי מונחים באזורים אחרים עבורי. מאז שהתחלתי להעמיק בכתיבה גם בעברית מצאתי את עצמי נהנת מזה יותר ויותר, מתאהבת בזה ולומדת מזה. זה איתגר אותי מאד בעיקר כי חיפשתי דרך להיות לחלוטין כנה עם עצמי, גם בהקשרים המוזיקלים שמחייבת השפה או הכלי החדש. יש גבולות גזרה חדשים, יותר הברות, קצב וסאונד יחודי, ובעיקר היה לי צורך למצוא את עצמי מחדש, את תמר המוסיקאית והזמרת, בשפה העברית מבלי להחלץ לתבניות נוסטלגיות או מאפיינים שנתפסו בעיני מיושנים. חשוב לי להתאמץ ולחדש.

האם יש הבדל ביחס הקהל שלך לאותו עניין?

אני מופיעה עם השירים החדשים בעברית כבר למעלה משנה ובכל הופעה הכנסתי עוד קצת שירים מהאלבום החדש. התגובות מדהימות ומרגשות מאד. לדעתי קהל מחפש כנות ומקום להזדהות, מחפש הנאה ושייכות. המוזיקה, בכל שפה שהיא, נגישה כשהיא מורכבת מהאלמנטים האלו.

ספרי לי קצת על הטקסט של השיר החדש, את מסכימה לגלות לנו את הסיפור שמאחוריו?

רצה    http://patiphon.co.il/music/yqd5719RJX?token=t7VHYjjURos

לשיר החדש "רצה" יש גלגול חיים די מיוחד. הלחן נכתב לפני כמה שנים לטקסט אחר, הסתובבתי עם השיר הזה שנים עד שהחלטתי להכניס אותו לאלבום החדש והוא עבר לא מעט גילגולים. לבסוף בשיתוף עם המוסיקאי וחברי הטוב איתי פרל נכתב טקסט חדש ללחן הישן. הטקסט השתנה באופן מהותי, מסיפור מסתורי מאד נולד שיר חשוף, פגיע וחושני.

"רצה" מתאר בחורה שעוקבת אחרי בחורה אחרת, נואשת לתשומת ליבה, למבט אחד של חמלה. בצעדים אמיצים ומסוכנים היא מנסה לתפוס את ליבה של הבחורה השניה שפשוט לא רואה אותה, לא משנה כמה הבחורה העוקבת מתאמצת.

לא ברור לגמרי מי היא הבחורה שאחריה המספרת עוקבת, ואין עליה פרטים ברורים. השיר מתאר חווית  ריגול אובססיבית, מתארת את נקודת המבט של הסטוקרית, בנחרצות מדבקת, אולי רומנטיזציה של הסטוקרית, היא בטוחה שהיא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבחורה הזו, אבל זו לא רואה אותה לא משנה כמה היא מנסה. יש בשיר הרבה חמלה לדברים המופרעים שאפשר לעשות כשתאהבים.

ממשיכה וכלום לא מאד חשופים בטקסט ואני מאד מתחבר אליהם, אני מצפה מנותני טון- עורכים מוזיקליים ועיתונאים להגיב לזה יותר… האם לדעתך יש מספיק דיבור על זה? ואם לא…למה לא?

אני מעריכה את דעתך מאד. ותודה רבה!  לצערי בקיץ שעבר לאור המבצע הצבאי והתקופה הקשה שעברה על כולנו הרבה מוזיקה חדשה באופן טבעי נדחקה הצידה. גם כזו שיכולה לדעתי לעורר, לנחם, ולתת מקום לתקווה ושינוי. הרגשתי שבהחלט היה "דיבור" על השירים החדשים בעברית, הן בביקורות, הן בתגובות הקהל המדהים שמגיע להופעות והן בערוצים הישירים שברשת. עם זאת הרבה פעמים מרגיש שיש פער בין המציאות בשטח למציאות של נותני הטון. זה לא חדש, באופן כללי לא תמיד יש "מקום" למוזיקה מסוימת בזמן מסוים, אפרופו המבצע בקיץ ושאר ארועים חדשותיים במדינתינו. חוקי המשחק אכן משתנים כל הזמן, לרוב לטובה, הפתיחות שלנו כחברה למוזיקה חדשה וסטנדרטים גבוהים מחו"ל היא דירבון רציני ליוצרים המקומיים ואני חושבת שזה מאד חשוב, אבל בכל זאת התחושה היא שהעיסוק לפעמים מתרחק מדי מהיצירה ומהמוזיקה עצמה. דוגמא מענינת בעניין לכמה "דיבור" יש על משהו היא ששמתי לב בשנה האחרונה שיש גם פער בלתי נתפס בין יצוג נשי לגברי בתחנות הרדיו. אני שומעת ברדיו הרבה יותר גברים מנשים ביחס שהוא לא הגיוני למציאות המקומית. המספרים מדברים בעד עצמם ולצערי לא מקדמים אותנו כשיוויונים, ערכיים ויצירתיים יותר אל עבר העתיד. זמרות ויוצרות מדהימות עושות מוזיקה מעולה כאן בארץ ויש כל כך הרבה לגלות ולהשמיע. חבל שיש כזה פער והוא משתקף בהרבה תחומים. בכל מפגש שלי עם הקהל הן בהופעות או בכיתות אמן תמיד תיגש אלי בסוף גם יוצרת/גיטריסטית/זמרת צעירה ותשאל אותי אם יש לי הצעה איך היא יכולה להרגיש יותר בנוח לבטא ולקדם את עצמה בסביבת היצירה שלה. אני מאד משתדלת לעודד ואני מזכירה להן ולי לחזור אל התוכן ואל היצירה וזו גם יכולה לתת הרבה מוטיבציה ותשובות. מוסיקה זו ריצת מרתון וצריך כל הזמן להמשיך לרוץ ולהשתדל להנות גם מהדרך. ברור שאני אשמח שישמיעו אותי כמה שיותר אבל זה לא כל הסיפור.

תמר, עד כמה הסיפור האישי שלך חשוב לך בתוך שירים?

בכל שיר שלי יש איזשהו בסיס של סיפור אישי שלי. לפעמים אישי מאד. זה חשוב לי כי אני יוצרת ממקום רגשי מאד, יוצרת את עצמי במודע או שלא בכל מיני מובנים. החיבור שלי לנושאים מסוימים הם חלק ממני. סיפור, חויה, תחושה מנקודת מבט אישית יכולים להיות בסיס איכותי לכתיבה ויצירה. כלי ליצירת מרחב רעיוני, סיפורי ורגשי רחב יותר. הסיפור לעיתים יסופר מנקודות מבט שונות ויתפתח לעוד סיפור מדומיין אבל עדיין גם הדימיון הוא מראה לסיפור אישי כלשהו. אז אין איך באמת לברוח מזה , כל מה שאנחנו עושים הוא אישי, אם נרצה או לא.  בכל זאת האלמנטים האישים המובהקים חשובים לי כי הם כנים, הם קרובים לרחשי הלב ובכך השיר בעיני מקבל חיזוק גם לשלב הביצוע וגם לשלב ההאזנה בו  הוא מרחיב את היריעה שהוא שולח החוצה, הוא מזמין אליו יותר, להתקרב, להשתייך לחייך או לבכות, יחד.

ועוד שאלה קטנה, איפה את רוצה להיות מבחינת מוזיקה עוד חמש שנים?

זו שאלה גדולה. למדתי שאין סוף למוזיקה. אני רוצה להופיע במקומות חדשים ולפגוש אנשים טובים בדרך , ללמוד מהם משהו ותמיד להשאיר להם גם משהו קטן ממני.

תודה מראש, אם יש שאלות שאת לא אוהבת פשוט אל תעני:)

באהבה

דן

שמאל ימין שמאל

עמדת שמירה ברמאללה,

פיון לא הולך לישון

עולה על מגדל השמירה  

כאילו שיש  לו ברירה

מצחצח שיניים

עם נצרה של רימון

בנגמש מתפוצץ

פינת חיל השריון

 

ז׳דאנוב שר התרבות

אחד באפריל צוחקים אתכם

אמרתם אומנות או נמות?

נרקוד על הקבר שלכם

 

עד גיל עשרים תגיע לירח

העתיד של בזוקה ורוד יותר

עוד חצי שנה חמישים וחמש

ובפנים בערך בן שש

אדוארד סנואדן יושב בתחתית

שאלתי אותו איך הולך

לא ענה רק חייך באנגלית

נזכרתי במאיר כל פעם חוזר