ראיון עם שרה

שרה… את שרה פגשתי
סתיו אחד כשגרתי עוד ביעבץ זאת אומרת  בערך
2004, 2005 היא באה עם שירים שאחיה רוני סיני כתב ולא קוראים לה שרה סיני כדי שלא
תחשבו שהיא כמו שרה בנאי או שרה לב או שרה מישהו לכן היא פשוט שרה שרה שירים ,
היוצרת הכי טובה בארץ שאולי לא הכרתם, עשינו ביחד אלבום- חבק יהיה משהו קוראים לו,
ובאמת היה משהו שרה הופיעה איתי, פתחה הופעות שלי כמה שנים טובים בערך מאז, ומאז
אנחנו חברים והאלבום החדש שלה, השלישי במספר, https://sarasinai.bandcamp.com/album/3 , דומה ברוח שלו ,היא
הפיקה אותו ביחד עם שיקו פלדמן שהקליט אותנו אז באלבום הראשון, השירים מעולים היא
שרה נפלא, בקיצור חובת שמיעה. אנשים ששומעים אותה בהופעה מתאהבים בה, ועד היום
אומרים לי ושואלים אותי וכאלה, אז הלכתי לפגוש אותה בנחמה וחצי ודיברנו קצת הנה
הראיון הכמעט מלא

 

דן: שרה, קודם כל תגידי
לי, זה אלבום שלישי או רביעי?

שרה: זה אלבום שלישי
אף על פי שהוא אלבום קצר כמו אי.פי אבל אני קוראת לו אלבום.

דן: כן, בצדק.

רציתי שניזכר בהיכרות
שלנו בהתחלה. בת כמה היית אז?

שרה: 23 משהו כזה

דן: ולמה פנית אלי?

שרה: אני זוכרת את זה
היטב. אני זוכרת שהיו לי כמה שירים ונורא רציתי שמשהו יקרה איתם. לא ידעתי בדיוק
מה. וחשבתי לפנות אליך כי היית נראה לי כזה שאפשר לפנות אליו.

דן: היית ברימון אז
או שזה היה אחר כך?

שרה: זה היה אחרי
רימון. למדתי שנה ברימון.

דן: מה את זוכרת משם?

שרה: אני זוכרת בעיקר
את ההיעדרות שלי משם. חיפשתי תירוצים לא להיות שם, לא כל כך התחברתי לאווירה.

דן: אז למדת מוזיקה
באופן פרטי או שלא למדת בכלל?

שרה: לא ממש למדתי
מוזיקה מעולם.

דן: אז החלטנו לעשות
את האלבום הזה "חבק, יהיה משהו", לי היה בראש כיוון אלטרנטיבי רזה כזה
ועשינו את האלבום אצל שיקו פלדמן שגם הפיק איתך את האלבום החדש. ואני זוכר שזה
השאיר את השירים חצי ערומים ואני מאוד אהבתי את זה. ואז התחלנו להסתובב נכון,
הופענו שנה כמעט אם לא יותר?

שרה: לפחות שנה.
כשאתה הזמנת אותי לחמם אותך זאת הייתה הפעם הראשונה שהופעתי בכלל. חיממתי הופעה שלך
ושל מאור והייתי בשוק טוטאלי.

דן: אני זוכר שמאור
מהפעם הראשונה אמר לי "וואו, זה טוב היא מעולה". היית באה כמעט לכל
הופעה נכון?

שרה: כן, כמעט לכל
הופעה, חיממתי אתכם במלא מקומות שנפתחו ונסגרו ברחבי הארץ.

דן: אמרתי לך את זה
באופן פרטי ואומר לך גם כאן שעד היום שאני בא להופעות יש איזה מישהו בא ואומר לי "אני
זוכר את שרה, מה קורה איתה?" ומה שאני מנסה להגיד זה שזה אולי לא מרגיש ככה
אבל יש אנשים שמכירים את מה שאת עושה, הם נמצאים שם. אולי קשה לאסוף אותם ביחד
לתוך מגרש כדורסל אבל הם נמצאים. איך את מרגישה, את מרגישה לבד או שיש איזה שהוא
עולם שאת עובדת בתוכו?

שרה: קצת קשה לאמוד
את הנפח של זה אבל אני מרגישה שהקהל גדל בהופעות.

דן: רציתי לדבר איתך
על התקליט החדש "בית האופרה". יש תחושה שיש נושא אחד משותף ואני אנסה
לתאר את זה כמו שאני הרגשתי את זה. יש איזה עולם שהגיבורה נמצאת בו, שיש בו זוגיות
שהיא טובה במובן מסוים אבל רעה במובן אחר ומעלה רגשות שליליים, יש משהו אפל
בזוגיות הזאת. יש עולם עולם שמורכב מעשירים שהולכים לשמוע את דון ג'ואבני והם
עוברים בבית קפה וכמובן יש את המקצוע של המלצרות שנמצא בשני שירים ויש את העניים,
את האשה המשוגעת בבית קפה והאיש עם הרטייה והבחור ליד בית האופרה שממלמל לעצמו. את
שמה לב באלבום לזה שיש איזה חתך בחברה שהוא הרבה יותר נמוך מאיפה שאת חיה שזה
כאילו לא גבוה אבל עדיין זה לא באמת בתחתית ויש כמובן כאילו עולם  יותר למעלה שקורה בבית האופרה הדמיוני אבל אני
חווה תחושה של עולם אחד זה במכוון ?

שרה: מה שאתה מתאר
מתייחס לתקופה מסוימת בחיים שלי שבה האלבום הזה נכתב. הרבה שנים של מלצרות וחיים
בדירת חדר וזוגיות לא טובה ומן תחושה של רצון לפרוץ החוצה את הדבר הזה. תחושת אי
שייכות וציפייה שמשהו יקח אותך גבוה ויוציא אותך מהעולם שאתה חי בו.

דן: אני רוצה לשאול
על השיר "יתומים בסופה", שמעתי אותו הרבה וחשבתי שיש איזה דימוי בשיר,
היא אומרת לו אני אשמור עליך כי אף אחד עליך לא ישמור ובשלב מסוים הבנתי את זה שאף
אחד לא שומר עלינו, אנחנו לבד לגמרי ולמרות זאת אני כן שמה לב אליך. זאת אומרת שהאהבה
היא תרופה, לא יודע, איך את רואה את זה?

שרה: אהבה משנה חיים
מקצה לקצה. גם כשהיא רעה היא הופכת את החיים אבל במיוחד כשהיא טובה זה משנה את
החיים

דן: כמו חלון בחדר
האחד הזה?

שרה: חלון
גדול..מרפסת. אתה הופך להיות מבן אדם עצוב לבן אדם שמח.

דן: בואי נדבר על האהבה
הרעה שמופיעה די הרבה בתקליט הזה וכמו שאמרת זה משמעותי גם כשזה רע. מה זאת אהבה
רעה?

שרה: אני חושבת
שבעיקר אהבה רעה לא מאפשרת לך לצמוח ולגדול ולחיות את החיים כמו שהיית רוצה לחיות
אותם.

דן: אז למה בעצם
אנחנו נשארים באהבה רעה, למה את נשארת?

שרה: קודם כל כי אתה
לא רוצה להיות לבד, אתה לוקח את מה שיש כי אתה לא יודע שמשהו אחר מחכה לך ואתה גם
בשלב מסוים נמצא במצב שאתה כבר לא יודע איך לצאת ממנו.

דן: אני רוצה לשאול
אותך על הקשר עם רוני, אח שלך, שכותב את השירים מהתקליט הראשון. זה באמת משהו מאוד
מיוחד. הוא כותב כאילו שזו את, יש אמנם שירים שהם לא בגוף ראשון נקבה אבל זה מרגיש
כאילו הוא כותב דרכך. ספרי על זה מה שאת רוצה

שרה: זה חיבור שקשה
להסביר. אני אתן לך דוגמא. למשל בשיר טרמפולינה "אני אקפוץ מהחלון…"
זה לא שישבתי וסיפרתי לו מה עבר עלי. זה מעבר לזה. וכשאני שרה אני מרגישה כאילו
אני כתבתי את זה.

דן: גם כאן יש חמישה
שירים שהוא כתב. השיר הראשון שנכתב באלבום הוא "יתומים בסופה" ומה השיר
הכי מאוחר?

שרה: אני חושבת שבית
האופרה.

דן: אני אוהב את
המשפט הזה שאת אומרת בשיר אשה משוגעת. "ועיתוני הבוקר מלאים באסונות כאילו
שום דבר טוב לא יכול לקרות", זה כל כך יפה.

שרה: זה רוני אתה
מבין..

דן: אבל זה בעצם גם
גרם לזה שאת כמעט ולא כותבת טקסטים

שרה: כן, זה אולי גם
עשה נזק מהבחינה הזאת שאני לא מרגישה שאני יכולה להגיע לכתיבה ברמה הזאת אז אני
קצת מוותרת מראש. אני חושבת יותר מדי..

דן: בואי נדבר על
השירים של גלעד ואורן. איך נוצר הקשר. ספרי על זה בנפרד.

שרה: את גלעד לא
הכרתי לפני כן וביקשתי ממנו לכתוב לי שיר.

דן: אבל גם גלעד כתב
על אותו נושא, איך הוא ידע?

שרה: מה שיפה אצל
גלעד זה שהוא כתב לי במיוחד, הוא לא שלף לי שיר מהמגירה. והוא עשה את זה בצורה
מדויקת בלי להכיר אותי.

דן: איזה יופי של דבר
זה הדיבור על הריח כמשהו שיציל את החיים שלנו זה מאוד חזק, זה שיר נהדר. ולגבי
אורן, אורן זה שיר שאת הלחנת?

שרה: לא, אורן הביא
את כל החבילה, מילים, לחן והפקה. באתי לאורן הביתה, הוא השמיע לי כמה שירים בינהם
את "בוער בי" ומיד התאהבתי בשיר הזה.

דן: זה מאוד את,
הבוער וער, זה נורא יפה. לרגעים זה נשמע קצת כמו מלכה שפיגל בביצוע. שיר מאוד
מוצלח. לקח לי זמן להיתפס עליו. שיר מעולה. הבדל נורא גדול בין בית ופזמון מבחינת
מנגינה והאווירה, שיר מאוד יוצא דופן.

שרה: השיר הזה הוא גם
קצת נפרד מהאלבום, הוא הוקלט בנפרד בתקופה אחרת והרגשתי בכל זאת שהוא כן שייך
לאלבום.

שרה: משהו נוסף שאני
יכולה לספר בהקשר של האלבום הזה זה העניין של ההפקה שזה משהו שאני בפעם הראשונה
הייתי מעורבת בו גם בזכותך אפילו שאתה לא לגמרי יודע.. פעם סיפרת לי על איזו תוכנה
שקוראים לה גראז' בנד, התחלתי לעבוד איתה וזה תפס אותי חזק. בחיים שלי לא חשבתי
שאני יכולה להפיק ופתאום התחלתי לנגן את השירים עם הסינטים המוזרים האלה. זה שאב
אותי, לא עזב אותי תקופה מאוד אינטנסיבית. זה פתח לי משהו בראש שלא ידעתי שקיים.

דן: שומעים את זה. גם
הקולות וגם הסינטים וגם ההקשה שהיא חצי נוכחת ואז לא נוכחת. מאוד יפה התופים. מי
מנגן שם תופים?

שרה: שיקו סיני, אחי,
שגם ניגן באלבום הראשון.

באתי לשיקו פלדמן עם
הסקיצות שהיו לי ואמרתי לו שאני רוצה כזה רק באולפן עם נגנים. זאת הייתה חוויה
מאוד מעשירה.

דן: מאחר ואנחנו
מכירים לפחות עשר שנים. אם אנחנו מסתכלים עשר שנים קדימה, מה את מדמיינית?

שרה: אני רוצה להיות
במקום הזה שאני עונה לך על השאלה הזאת בלי להסס אבל אני לא יכולה לראות כל כך רחוק
קדימה. אני באמת רק רוצה להמשיך לעשות את זה ובעיקר לרצות לעשות את זה. שימשיך
לבעור לי בפנים לעשות. אם זה יישאר אז זה העניין.