חודש: מרץ 2018

לפעמים לפני החג

לפעמים לפני החג

כל נקודות הזמן נאספות לאחד

הבוקר ההוא שחתכנו לים

שרנו קרוסבי סטילס נש ובעיקר יאנג

 

הגענו למכולת בציר הצפוני

מתחת לאוררה בוראליס וקנינו

מיץ תפוזים ששכב ליד טבעי

אפשר היה לחתוך את המתח בינינו

 

בסכין נושקת סכין

עשן כחול מיתמר במטבח

תרמיז

תרמיזי בננה מכוכב מרוחק

 

ואז בקולנוע תכלת

לשמוע שוב שאין לבחור כמוני

מה לחפש בקהלת

פרסומת לסכין של מאיר אדוני

 

עוד  פעם במורד בן יהודה מול שצ'ופק

מישהו כתב העבודה משחררת

מתי למדנו להגיד על מה שלא הולך פאק

אוף את אומרת מתי כבר יתחיל הסרט

איתי פרל מלון ערבה ראיון עם אחי

צילום: אוהד רומנו

איתי  ואני מכירים דרך דנה ברגר, איתי הפיק ב2012 את האלבום שלי קפטן דנימו ונערי הסיפון הלו הם, הוא והדר שכטר.  אם אתם רוצי םלדעת האלבום ההוא ומה עשינו יש דרך, סרט ווידאו של כרבע שעה מספר את הסיפור שלנו מאז, כאן

אבל הפעם אנחנו כאן בעניין שלו, אז בואו נתחיל.

היי איתי אז ככה שמעתי את האלבום החדש רק פעם אחת עד עכשיו וישר התאהבתי בכמה שירים-אפשר לשאול אותך כמה שאלות?

-היי היי קפטן , בטח

איזה אלבום זה שלך?
-חמישי (!!!!!)אבל גם תלוי איך סופרים… "בנות" (2005), "מים מתחת לגשר" (2008),היה את האלבום עם דנה ברגר "הנה באתי הביתה" (2010) שאת רובו כתבתי ושרתי ועיבדתי אז אני מחשיב אותו בספירה.
ואז "מסע בלוז" (2012)
ואם פותחים את זה אז אני מכניס את "קפטן דנימו ונערי הסיפון" (2012) שעשינו יחד – אתה (דן תורן) והדר שכטר ואני,
ואת "העיקר זה המוסיקה" (2013) אלבום הופעה חיה של יוני רכטר שאני משתתף בו, האוסף הבארשבעי "08" (2015)
 ויש עוד כל מיני אלבומים שהייתי מעורב בהם בשנים האחרונות כמפיק/נגן/כותב/יועץ שנכנסים אצלי לקורות החיים המוסיקליים.
אתה מתעסק בשירים שלך הרבה ברגשות…  זה משהו שתפוס הרבה מקום בחיים שלך?
-מכיוון שידוע שאין לי מוח (מכיר תופעת בריחת המוחות ? אז זה עליי) אז יוצא שהיצר מביא ליצירה.
וככל שאתה בתוך חיים של יצירה אתה קשוב יותר ליצרים ולרגש אז כן זה מעסיק אותך הרבה לטוב ולרע.
בינתיים שמעתי שוב…
ואני מתאהב באלבום
כיף לשמוע
בתור כלכלן או מוזיקאי מה ההבדל בין כסף גדול לכסף קטן
 –בתור ארכיאולוג של התת מודע וחקלאי של חלומות בהקיץ –כסף קטן זה משהו שבזבזת בלי       לחשוב.וכסף גדול זה משהו שאף פעם לא יהיה לך.
 מה הנשק הסודי שלך? ומה בשיר?
-הנשק בשיר הוא תיאור מקרה של נשיקה שנאלצה להישמר בסוד למשך תקופה 
כדי לא לחשוף את שמות המתנשקים מחשש להתנקשות.
יש בשירים בחורה או בחורות אתה פונה אליה או אליהן לפעמים בגוף שני ולפעמים בגוף שלישי מספר לנו עליכם מי זאת? מי אלה? עד כמה אתה נאמן לאמת? למה אתה כן נאמן?
-אני נאמן לאמת כפי שהיא משתקפת דרך התודעה המתעתעת. נאמן למציאות שלפעמים עולה על כל דמיון (ולפעמים המציאות של היום אינה אלא פרי הדמיון של אתמול)
אני נאמן לאמת בזמן אמת – כלומר האמת הנתונה לפרשנות הטריה של הרגע הזה.
נאמן לאמת המתגלה לי עכשיו.
ולזו שאני לא מגלה עדיין.
בברכה האקו לוגית יש הרבה משחקי מילים משובחים
אבל זה נמצא בכל האלבום כמה עבדת על המילים באלבום ואיך?
-יש שירים באלבום שהעבודה עליהם נמשכה כמה שנים.
לאחרונה אני כותב לאט וממשיך לכתוב את השיר ולשכתב עד לרגע האחרון לפני ההקלטה
ורגע לפני ששולחים את האלבום למאסטרינג אני עוד נכנס ומשנה מילה כי לפעמים הכל
מאבד צורה ומשפטים מתערבבים, זה יכול להתחיל ממשחק מילים או רצף תודעה ורק שנים אחר כך בנסיעה באוטו
עולה לי משפט ואני מבין שזו התחלה או המשך של שיר, קצה של חוט. ולפעמים רק אחרי תקופה אתה מבין
על מה השיר הזה בעצם ואז לפעמים יש רצון להוסיף משהו או למחוק את המיותר.
אני עובד על זה כל הזמן וגם כשאני לא חושב על זה ועסוק במשהו אחר, זה שם באיזה חלק בראש מחכה להפעלה.
איזה חלק אתה הכי אוהב לכתוב להלחין להקליט להופיע, למה?
-קשה לומר. בכל אחד מהשלבים יש טוב ויש קושי.
העבודה על האלבום האחרון טלטלה אותי ברכבת הרים של פחד ואופוריה
מהכתיבה להקלטות ולהופעות ולקחתי את זה קצת קשה הפעם. לא ברור לי למה.
אני עדיין חושב שלהיות מוזיקאי זה המקצוע הטוב בעולם (בשבילי)
ואני חושב להמשיך עם זה
מה יהיה בהופעות?
-אווירה של בורדל, חגיגת בלוז
הרכב גדול ומפואר של 8 נגני על ואני ואורחים
בהפקה מוסיקלית של נדב אזולאי (שגם הפיק את האלבום)
תופים – מתן אפרת, בס – גיל נמט, חשמלית – נדב אזולאי, קלידים – דודו חמד
סקסופון – גל דהן, טרומבון – יאיר סלוצקי,טרומבון – ירון אוזנה, חצוצרה – ארתור קרסנובייב.

27/3/18 – היכל התרבות ת"א – אורח : יוני רכטר >> https://goo.gl/tbW7bZ

27/4/18 – אולם מופעים קיבוץ כברי- אורח : אריק ברמן >>https://goo.gl/pEZkRJ

24/5/18 – צוללת צהובה י"ם – אורחת : תמר אייזנמן >> https://goo.gl/CCUiQU

אני בפייסבוק – https://www.facebook.com/Itaypearl/

אוהב אותך איתי

 

רואים שלא רואים #19

אי שם בשנת 2000 ברי התחיל לעבוד על האחר, אלבום שהייתה לי הזכות לקחת בו חלק, אלבום שבא להגיד את המובן מאילו בשירים. הידיעה שהאחר הוא אתה שאין באמת הבדל ביננו לבינם יהיו אשר יהיו תהיינה אשר תהיינה. אחד השירים באלבום נקרא רואים שלא רואים ככה הוא נשמע באלבום  https://www.youtube.com/watch?v=iWH1AoSlhdM

ברי הוא אולי לא היוצר היחיד שעובד על אלבום במקביל, בית, כתיבה הקלטה, התחלות המשכים תיקונים החלפות של חלקים, אבל הוא היחיד שאני תמיד מרגיש שהוא יודע לאן הולכים גם אם אין מילים לתאר את המקום הזה, גם אם זאת רק הרגשה, כולנו הולכים איתו למסע הזה כי לא משנה מה תהיה התוצאה, הדרך פאקינג שווה את זה.

אז ככה, רואים שלא רואים לא רצה להסתיים על הנייר, במחשב ובענן יש לי 17-18 גרסאות שונות של הטקסט. בכמה מהם יש 8 בתים. ( אשים את האחת הגרסאות הארוכות בסוף הקטע).יום אחד על הספה של מומו (אורי ברק) באולפן ברי לוקח מיקרופון שמומו מושיט לו  ובאוויר בעוד הסרט רץ והכפתור לחוץ על אדום הוא מקצר את כל הטקסט, שכל אותם חדשים הוא קורא לו שיר ראפ, שצריכות להיות בו הרבה מילים, לשני בתים. מומו מריץ את הסרט אחורה אנחנו מקשיבים ועם ארבע ידיים ושני עטים עורכים את כל הטקסט שהיה לנו לשני הבתים שאתם שומעים. זה לא שיר של הופעות זה לא שיר של המונים ולכן גם פחות מוכר. זה שיר על תופעה שלא עברה מן העולם עד היום, וייקח זמן עד שמשהו בעניין זה ישתנה. אנחנו צורכים  את הכאב של אחרים כדי לא להרגיש את הכאב של עצמנו והחזקים כלומר האנשים עם הכוח והכסף מנצלים את זה כדי לשסות אותנו בקבוצות  אחרות של בני מיננו. זה אולי עלוב כתופעה אבל אנושי כמו לנשום ואני חושש שהדהרה העיוורת שלנו לתוך צינורות הניאון של האינטרנט על כל גווניה לא מקצרת את הדרך שעלינו לעבור כדי לראות שהאחר הוא אתה הוא אני הוא היא הם, זה הכל אותו דבר.

 

 

רואים שלא רואים #גרסה 9

רואים שלא  שרואים

ואלו הימים

לילות של שימורים

עוברים בלי להשאיר עקבות וסימנים

 

רואים שלא רואים

האישונים מורחבים

קונים בייסורים מוכרים בייסורים

דברים שלא ממש צריכים

רצים ורוצים

להגיע לפני שיוצאים

לדעת בלי להבין

להתפלל בלי להאמין

 

עולים כאילו עולים

ואז פתום נופלים

נופלים אל המקום

והמקום נעול המפתחות בפנים

 

באלו הכלים

עולים הניגונים

לשומר האמונים שסובל את הדברים

הכי הכי יפים

רואים שלא רואים

חזרתי ואמרתי לך אבל את החזרת

לי ישר בפנים

 

אשרי המאמין

נבואה היא לשוטים

בכל זאת הם חוזרים

ימים נהדרים עם שמש במרומים

איש תחת גפנו

חוזרים לעולמים

 

ללא געגועים

לטעם החיים

ללא המנצחים

ובלי המפסידים

 

קשה להאמין כאילו כבר יודעים

רצים ומסתכלים החוצה רואים מה שרואים.

 

עץ הדעת תפוחים עם רעל

ונסיכה שמנשקת צפרדע

איש הפח, אריה, דחליל ביחד

אבנים, צהובות הן לרגליך

סוכריות וממתקים בשפע

ודג זהב מדבר פתאום אליך

זיכרונות צפים בדרך קבע

מנגינה שמלווה את צעדיך

 

 

 

באבא או'רייאלי במאה ה21

אי שם בשלהי שנות השישים אחרי שאופרת הרוק טומי הצליחה פיט טאוסנט  התחיל פרויקט צד ללהקת ה Who , ותחת השם Lifehouse  , הוא חשב להוציא עוד אופרת רוק.

השיר Baba O'riley היה אמור לשיר בתחילת המחזה . אמור היה לשיר אותו חוואי לאשתו ושני ילדיו לפני שהם יוצאים למסע ללונדון. בסופו של דבר הסיקוול לטומי לא יצא, והשיר מצא את עצמו ב1971 באלבום של The Who שנקרא,  Who's Next, השיר שנבחר ע"י TIME אחד ממאה השירים הגדולים בכל הזמנים ובעוד רשימות כאלה שעושים מכיל את הביטוי החזק Teenage wasteland ,  ביטוי שמתכתב עם הפתגם של המחזאי הבריטי  ברנרד שו, הנעורים טובים מידי בכדי לבזבז אותם על צעירים:)  אבל אולי גם עם מה שאומרים על דור הY אתם יודעים כל הבלה בלה בלה הזה על זה שהם מרוכזים בעצמם וכו, פתאום לפני כמה ימים אני קולט שהשיר האדיר הזה מחכה לריילי, אחת מגיבורות הסדרה, עם אבא שלה, על יוקליילי בשדה התעופה של איסלנד

כן כן. בעולם שבו לצעירים אין ברירה אלא להיות אמיצים וחכמים כי אנחנו מילאנו אותו בזבל אלקטרוני שברובו מיותר השיר הזה מקבל משמעות חדשה.   ובהזמנות זו תודה ללנה וואשבסקי על אומץ והכחמה והיופי