עמיקם תורן ( דוד שלי) אומן אנגלי בינלאומי חשוב ( ומצליח) מציג פה עכשיו בארץ וזה לא דומה לשום דבר

עמיקם תורן הוא דוד שלי, דוד אהוב וכיפי שגר בלונדון מאז שנות השבעים המוקדמות, שהיה מרגש לנסוע אליו שהייתי בתיכון, הוא מצחיק ומעניין לדבר איתו, הוא פתוח וכן לגבי דעותיו על החיים ויש הרבה מה ללמוד ממננו, אבל חוץ מזה הוא אומן. בעצם הוא קודם כל אומן. אומן  שבעשור האחרון הפך למבוקש, העובדות שלו נמכרות ברחבי הגלובוס והוא מקור גאווה עצומה למשפחה שלנו

עכשיו הוא בארץ, לרגל תערוכה של עבודות חדשות שלו בגלריה נגא, זה הלינק לתערוכה בגלריה

http://www.nogagallery.com/exhibition/reproductions/

 

 

דיברתי איתו על התערוכה המרתקת שלו ( אני לא אוביקטיבי בעליל אני מת על העבודות שלו מאז שהייתי נער)

הנה ההקלטה –  שיחה עם עמיקם תורן

והנה תרגום לעברית  של הטקסט שמלווה את התערוכה :

עמיקם תורן

תערוכת יחיד – REPRODUCTION

18.5.18-23.6.18

 

טקסט : ג'ון סלייס

 

עמיקם תורן מגדיר עצמו כ"יוצר-הוגה". הצימוד מרמז לקדימותם של חומריות מסוימת והעיסוק הפיזי בחומרים וביצירתם (ואף בפירוקם), כאשר תהליך החשיבה מגיע בהמשך ומתכתב באופן הדוק עם התוצר החומרי. ואכן, הקשר בין רעיון לחומריות, או בין תוכן לצורה, הוא ציר מרכזי בפרקטיקה העשירה ובעלת החשיבות ההיסטורית של תורן, בעוד שמושג הייצוג חוזר שוב ושוב כנושא מרכזי בעשייתו.

עמיקם תורן עובד לעיתים קרובות בסדרות . בסדרת הרפרודוקציות הוא מקבץ ומגבש חלקים גדולים מן העשייה והחשיבה שלו לאורך ארבעים שנות יצירה. עבודות אלה הן ישירות באופן מתעתע ולכאורה קלות לתיאור, עד שמנסים לקשור את אופן עשייתן למסגרת המושגית שבה הן פועלות. טלו ציור מן המוכן, הסירו את הציור ממסגרת העץ שעליה נמתח ושטחו אותו תוך חשיפת הפינות והקפלים, ואז גזרו שתיים או ארבע מן הפינות, או את עמודי הבד שתוחמים את השוליים העליונים והתחתונים או הימניים והשמאליים של הציור. הדביקו את חתיכות הציור הגזור על בד חדש. הפרגמנטים המחוברים לבד המתוח הופכים למסגרת שמקיפה את הרפרודוקציה. טחנו את שאריות צבע השמן המבודד עד להסרת כל הפיגמנט, ערבבו פיגמנט זה עם אקריליק חסר צבע ליצירת צבע חדש. החזירו את הצבע לבד החדש מתוך ייצוג שווה ומלא של הפיגמנטים ופלטת הצבעים שבהם השתמש הצייר  המקורי. העבודה הגמורה מאזכרת את הציור המקורי באמצעות כותרת תיאורית – סופה, טבע דומם, או נוף, שעדיין שמורים בזיכרון או כבר נשכחו. מה שבמבט ראשון מכריז על עצמו כציור מונוכרומטי, במבט שני חושף את המנעד המלא של פלטת הצבעים שבה השתמש הציור הקודם ועדיין נוכחת כאן – מוכתבת על ידי הציור המקורי.

זוהי פעולה מורכבת ורבת עוצמה – השטחה של השטוח. השטיחות האינהרנטית של מישור התמונה מודגשת ומועצמת במהלך זה. הכול נוכח ברפרודוקציות של תורן, הציור ופעולת יצירת הציור ממוסגרים וממוסגרים מחדש, הישן הופך לחדש ותנאי הייצוג שכל יצירת אמנות בעלת משמעות נוגעת בהם, לא רק משוכפלים אלא גם נחשפים במה שהוא ספק צילום רנטגן ספק פעולת נתיחה. עבודות אלה מציעות גם שיח על וביקורת של יחסי השארות בין הצילום לציור ולרפרודוקציה של הציור. הרפרודוקציות של עמיקם תורן הן ארכיאולוגיה של הפעולה, המדיום והפרקטיקה, אשר חוקרות את פעולת הציור ואת האובייקט הציורי בקפדנות וברצינות יוצאות דופן.

ובמילים שלי- שווה לכם מאד ללכת לראות גם אם אתם לא אנשים שמרבים לראות אומנות, פשוט כי  זאת תערוכה קולית ביותר

לכתוב שירים

הייתי כבן 14 כשהתחלתי לכתוב שירים ללא לחן. שנתיים אחר כך הוצאתי ספר שירים ראשון עם שלשה חברים, בשם 'ארבעה אגני חמצון'. הספר זכה לביקורות טובות, ואני לא הפסקתי לכתוב מאז. במקביל, התחלתי לנגן בגיטרה ולהקשיב באדיקות למוזיקה חדשה של שנות ה-60-70:  ביטלס, מתי כספי, פינק פלויד, להקת תמוז, אריק איינשטיין, האבנים המתגלגלות, שלמה גרוניך ועוד. האזנה לתקליטים, תוך כדי קריאת המילים על גב העטיפה, הביאה אותי בסופו של דבר לנסיונות ראשונים של כתיבת שירים והלחנתם.

הנסיון המקצועי הראשון שלי בתחום המוזיקה היה  בעת שירותי הצבאי. הופעתי כשחקן בתיאטרון צה"ל.  לפני ההצגה שבה השתתפתי הופיעה זמרת צעירה בשם שרון ליפשיץ. שרון שרה שירים מוכרים לחיילים, אבל מאחורי הקלעים השמיעה לי את השירים, שבסופו של דבר הפכו לאלבומה הראשון המצליח  – 'קולנוע'. תוך כדי נסיעות משותפות להופעות כתבתי את המילים עבור שישה משירי האלבום, שהידועים מביניהם הפכו ללהיטי-עד: 'קולנוע' ו'גידי'. בלהקה של שרון ניגן קלידן צעיר בשם רמי קלינשטיין. ההכרות איתו הניבה שני שירים מצליחים מאוד מאלבומו הראשון, שלהם כתבתי את המילים: 'את שרה ברדיו' ו'ביום של הפצצה'.

הצלחת האלבומים של ליפשיץ וקלינשטיין הציפה אותי בהצעות לכתוב לטובי הזמרים בארץ בימים ההם של ראשית שנות השמונים, אבל אני הרגשתי שאני לא יכול להפוך את עצמי לעט להשכיר וסירבתי לכל ההצעות ההן. אחרי שלוש שנים של משחק בתיאטרון הבימה  ובבית לסין והשתתפות במספר סרטים, הלכתי ב-1984  ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב. צעד, שהביא אותי בסופו של דבר להיות מה שאני היום – זמר-יוצר, שכותב שירים עם אמנים אחרים, ולימים גם מורה לכתיבת שירים.

בבית הספר למשחק התחברתי עם יוסף אל דרור, שולי רנד, ושמוליק לוי, ויחד איתם התחלתי לכתוב שירים, שבסופו של דבר הפכו להיות אלבומי הראשון, כשהמפורסם שבהם, 'לבן על לבן', הפך לשיר שאני שר ומנגן לבקשת הקהל מאז ועד יום. נדמה לי שכבר מהאלבום הראשון החיבור בין היכולת שלי כשחקן והיכולת  כזמר מבצע, באו לידי ביטוי. למעשה גיליתי, שהתשוקה הגדולה ביותר שלי באמנות, היא כניסה לדמות וגילומה, במילים ובמנגינה. המשכתי ללמוד מוזיקה אצל מורים פרטיים, והקמתי את להקתי הראשונה, 'שונרא'. הבנתי אז, שאם אני רוצה להתקדם בתחום המוזיקה, עלי לוותר לחלוטין על תחום המשחק. במשך תשע שנים סירבתי להצעות משחק שונות, והתרכזתי במוזיקה, כשאני  מתחבר אל פורטיס וסחרוף שחזרו אז, בסוף שנות השמונים,  מאירופה לארץ.  עד שבשנת 1991, באלבום הסולו השני של ברי סחרוף, "סימנים של חולשה",  מצאתי את עצמי מלמד אותו לכתוב מילים לשירים של עצמו, וכותב אתו חמישה משירי האלבום המוערך שלו,  כפי שסחרוף עצמו מעיד בסדרה 'האלבומים' בהנחיית יואב קוטנר, בפרק שמוקדש ל"סימנים של חולשה".

נקודת ציון זו פתחה לי את הדלת להתחיל לכתוב שירים עם אמנים חברים נוספים מעולם הרוק, איתם מצאתי שפה משותפת,  ביניהם אסף אמדורסקי ומאור כהן, שאיתו הקמתי בשנת 1995 את להקת הרוק המצליחה שלנו 'הזבובים". החיבור עם מאור, שגם הוא שחקן ומוזיקאי, חיזק אצלי את הביטחון שאני יכול למזג את שני הכישרונות של המשחק והמוזיקה, ובהדרגה חזרתי לשחק והמשכתי לכתוב עם יוצרים אחרים. הרגשתי שהעבודה שאני עובד בשיתוף פעולה עם אמנים יוצרים אחרים מוציאה ממני יצירות טובות יותר. וכך הלך והתחזק הקשר שלי עם כותב נוסף, מאיר גולדברג, שלימים הפך לשותפי להוראת כתיבת שירים. בימים אלה חגגנו עשר שנים לסדנת הכתיבה המשותפת שלנו  – 'סלון הפזמון'. בסדנה שלנו עברו מאות כותבים, וזמרים יוצרים ביניהם קורין אלאל, דנה ברגר, דודי לוי, אניה בוקשטיין – שאת כל שירי אלבומה הראשון כתבה בסדנה שלנו – אביגיל קובארי, איתי פרל, אביגיל רוז, אמיר ברנט, סהר ליבן, ועוד רבים וטובים.

תוך כדי עבודה על המוזיקה שלי ושל אמנים אחרים, מצאתי את עצמי משלב את הידע שלי בתיאטרון, במוזיקה, ובאמנות הבמה בכלל – ביעוץ אמנותי בהפקות מוזיקה בעלות היקף רחב. היכולת לראות את התמונה הגדולה, הביאה אותי לעבוד עם להקת 'משינה' על הקאמבק המוצלח שלה בשנת 2000, ואח"כ במופע של האלבום 'בתשובה'. מאוחר יותר עשיתי את הייעוץ האמנותי למופע המצליח של יהודית רביץ 'באה מאהבה  2009',  למופע קיסריה של ברי סחרוף  ב- 2010, ולמופע הגדול של דיויד ברוזה, 'האישה שאיתי -2011 '.

בשנים האחרונות, דרך עבודתי בבית ספר רימון, ותוך שאני מוצא סיפוק רב ביכולת שלי ללמד אנשים לבטא את עצמם בשירים, הבנתי שיכולת זו יש בה גם מן העזרה הנפשית, והתחלתי לעבוד עם  אנשים בעלי קשיי למידה וקשיים נפשיים. הגעתי להישגים גדולים בעמותת 'עמיתים' בעבודה עם פגועי נפש, ובתיכון 'רוטברג' ברמה"ש בעבודה עם כיתה מיוחדת של קשיי למידה. כתיבת שירים היא אכן כלי חזק לעזרה נפשית. בנוסף אני ממשיך ללמד כתיבת שירים בבית ספר 'רימון' ובבצלאל במסלול הרב מחלקתי, שם אני מלמד כבר 13 שנים.

כל זאת לא היה יכול להתקיים אלמלא הייתי ממשיך להקליט ולהופיע. כפי שכתוב באתר שלי dantoren.com, אני מקליט ומופיע ברציפות משנת 1987. הקשר הישיר עם הקהל, המגע האנושי, היכולת לספר את הסיפור  שלי לקהל  שמקשיב לי בזמן אמת, הם הדלק האמיתי ליצירה שלי.

בימים אלה אני ממשיך להופיע בהופעת סולו שלי. רק בחודש האחרון הופעתי בצפון הארץ, בתל אביב, בקיבוצים ובדרום הארץ בפני חיילים, פצועים ומשפחותיהם. בקרוב יוצא אלבום ראשון של להקתי החדשה, 'לואי מרשל',  בה שותפים יובל מנדלסון, שכתב איתי את כל שירי האלבום, וחבריי הוותיקים – יובל שפריר, עופר קורן, ורועי הדס. האלבום הופק בעזרת מימון המונים, ויקרא 'כל הסימנים מראים'.

 

וכל הדרך שר שירים- ספר שירים במתנה

 

לפני כך וכך שנים הוצאתי ספר של המילים של השירים שלי שהולחנו עד לאותו זמן

אני מציע לכם אותו בעותק דיגטלי בחינם ללא התחיבות וללא בלה בלה

אם בא לכן.כם להלחין מחדש תרגישו חופשי

דן תורן- וכל הדרך שר שירים

הספר להורדה:  כל הדרך

תהנו, דן.