כמ'שאני אוהב אותך

ברביעי האחרון התארחתי בהופעה של ברי סחרוף בשוני, זה  קרה במסגרת סבב ההופעות לכבוד 20 שנים ל'נגיעות' האלבום שהציב אותו המקום שהוא נמצא בו עד היום בעולם המוזיקה הישראלית.

עם מעט מאד דיבור על, והרבה מאד עשיה של ואמירה את הדברים עצמם, בשירים, בעבודה, בדרך החיים, בגישה המקסימה שלו לצוות שאתו כבר עשרות שנים. ברי הא  השראה לרבים מאתנו בעולם המוזיקה הישראלית וגם בחברה. לא פעם ניגש אלי משהו או משיהו שיודע שאנחנו חברים ומבקש ממני להגיד לברי כמה הוא השפיע על החיים שלהם ואיך ולמה וכמה השירים שלו מלווים את החיים שלהם. ואני יודע בדיוק על מה הם מדברים כי השירים של ברי משפיעים ומלווים את החיים שלי ולא רק ברמה הביוגרפית,  אלא גם במה שהם אומרים ונשמעים  ומגלים ומסתרים.

מבחינה טקסטואלית ברי הוא אחד האמנים הכי מסתוריים שעובדים במוזיקה כמו שלנו ( פופ רוק פולק ). נכון שכזמר ומלחין ברי גם עובד עם טקסטים מהמקורות וזה מקסים אבל אני מדבר כאן על ברי  כותב המילים . הוא מצליח  בהרבה שירים גם לדייק מאד את התמונה ואת המצב האנושי של הדובר עצמו כמו  למשל ב'עבדים' וגם לשאול באותו טקסט  ' אז מה נעשה עם הכעס הזה מה נשעה עם הקנאה? ותענו על זה בעצמכם, אני בכל שמיעה של השיר מקבל תשובה שונה. או להגיד משהו על יחסים שהוא גם מאד מובן מבחינה רגשית, ועדיין להשאיר הרבה מקום לדמיון  בו זמנית, כמו למשל בלב שלם – 'את רואה לתוכי אני רואה דרכך \ את רוצה נקודות אני רוצה רצוף'

בכל אופן  סדרת ההופעות של 'נגיעות' האלבום מנוגן לפי הסדר והחלק שאחריו השתנה במהלך הסיבוב, בהופעה ששמעתי בהאנגר 11  היו כמה שירים שלא היו בשוני ולהיפך.

היה קר ויפה במקום היפה הזה, והיה  סאונד נהדר. אמפי שוני גדול אבל קרוב, רואים כל אחד בקהל מהבמה, מהבחינה הזו הוא מזכיר את אמפי קיסריה אבל הוא יותר אינטימי. אז היה קר ואני הייתי צריך לעלות פעם ראשונה בשיר 'שתי פנים'  שיר שישי באלבום ובהופעה מיד אחרי 'החיים שממול' שגם בכתיבה שלו השתתפתי.  יכולתי לשבת בחדר האמנים שממקום מעל הבמה לפחות עד שיר ארבע ואז לרדת לצד הבמה והמתין לתורי.

אבל  כשהשיר הראשון 'ככה זה' התחיל שמעתי בית אחד מלמעלה ועפתי למטה לצד השמאלי של הבמה ליד עמדת הסאונד מוניטר ועמדת הבקליין של רותם ויונתי. ופשוט התחלתי לרקוד.  רקדתי עד שאבדתי את האוויר בסוף השיר 'נגיעות' ועצרתי לרגע לשתות מים ולהבין שעוד שיר אחד ואני עולה. אני חושב שבאופן חצי מודע הבנתי שאני לא יכול לעלות קר לחללית של ברי והלהקה שלו. זאת מעבורת שטסה מאד מהר ומאד ביעילות וזה לא משהו מובן מאילו לקפוץ על כלי רכב בזמן נסיעה לקחת את ההגה לכמה דקות ושוב לרדת . כשירדתי הייתי בהיי . עליתי לחדר ירדתי עליתי ירדתי ואז הבנתי אני ממשיך את ההופעה זו בריקוד עד שאני עולה לשני שירים כעבור עוד 7 שירים ואז נשאר עד הסוף בכנף שמאל רוקד מקשיב סופג.

התנענעתי  ליד יונתי כשהתחיל 'בסוף של יום' ויונתי אמר לי 'שים לסולו האימים של ברי בשיר הזה'

זה שיר שאני מאד אוהב, והוא חשוב בשבילי מהרבה בחינות, העיבוד שנוגן  בערב הזה שונה מאד מגרסת האלבום. הרבה יותר קצב, ברי ניגן את הליין גיטרה המוכר של הפתיחה והשיר על המילים הכל כך ברורות של פורטיסחרוף  עפות ישר לתוך הפרצוף,  72 הבתולות שירודות על המסך הנעליים על הספה, המיטה המשותפת, העובדים עלינו בעיניים הזה בבית השני, ואז הסולו שאין לי מילים מספיק מדויקת לתאר אותו אני יכול להגיד שמאז רביעי אני מחכה שמישהו  יעלה ווידאו מההופעה הזאת שאוכל לשמוע אותו שוב. שמעתי מאז את כל ביצועי ההופעה של השיר ויש טובים ומיוחדים אבל אני רוצה את האחד המסוים הזה כי באמת שהרגשתי שאני טס על המלודיה של הגיטרה המנסרת של ברי ולא ברור לי אם חזרתי עד עכשיו

ועכשיו כמה מחשבות על השיר , ברי סיפר לי פעם שהוא אוהב באלבומים להשאיר מקום לשיר אחרון שיכול להיכנס באולפן אחרי שכולם עייפים ועבדו ביחד זמן יכול לקרות משהו חדש, ( עכשיו כשאני חושב על זה זהקצת כמו להשאיר כוסמף לאליהו ענבים). כזה הוא 'בצהרי היום' הלהיט הענק שחתם את ההופעה בשוני וכזה הוא 'בסוף של יום' שיר שבמקור אין בו ממש תופים, שהתחיל כג'אם של סינטים באולפן של על המשמרת המפואר שזכה בפרס אקו"ם אלבום בשנה שיצא. הנה המילים שנכתבו אם כן מהר כמו מצה ולא כלחם

בסוף של יום אחרי הכול נאמר שלום ובינתיים

על המסך נופלות שבעים ושתיים בתולות מהשמיים

בחוץ סופה שואגת אבל בבית שקט

שולחן ערום כסא עקום ובטן מתהפכת

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

בסוף של יום על הספה בלי להוריד ת'נעליים

והמסך שוב מהבהב עובדים עלינו בעיניים

בחוץ שוקעת ארץ, ואת לא ממהרת

בסוף של יום תופס מקום על המיטה המשותפת

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

אני כאן להישאר

כמה שאני אוהב אותך, כמה שאני אוהב אותך

טקסט ברור מאד ולא מתחבא מאחורי כלום בלב תקופת פיגועים אכזרית של שנת 2006 השיר הוא פורטיסחרוף קלאסי ,פורטיס בקרדיטים על סינטי וגניחות ( מוזיקליות להפליא בחלק האחרון של השיר) זה באמת יותר שיר ברי, אבל ברי של פורטיסחרוף סיבוב 2. בסוף השיר ברי אומר פעם אחת אני כאן להישאר. ואיך שהוא נשאר. אוהב אותך ברי אתה מורה דרך אמיתי.. חג חופש טוב לך ולכולם.

מאת

דן תורן

דן הוא זמר רוק (שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן) וכותב שירים לאחרים ( בך לא נוגע- יהודית רביץ, מפנה מקום ברי סחרוף, גידי שרון ליפשיץ, ביום של הפצצה רמי קליינשטיין ,ועוד רבים אחרים), תורן הוא גם שחקן ( אחד משלנו, שנת אפס, משחק החיים ועוד) מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן כאלה שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים.

3 thoughts on “כמ'שאני אוהב אותך”

  1. הרסת לי את הבריאות, דן. כמו במילות השירים שלך, גם כאן הצלחת לדייק באופן מעורר השתאות. כל מילה מדוייקת כי היא יוצאת מהמקום הטבעי שלה: מהאהבה והערכה האמיתית שלך ליצירה של ברי, ולא פחות מזה, לאדם שבו. כל זה יתכן רק בשל מי שאתה: נבון, בהיר, חש, מסתכל בעיניים דרך הלב, מקצועי ורגיש כל כך. תודה שאמרת את מה שאני מרגישה, תודה על כל תו שיצרת, על כל הברה שכתבת, לנצח אזכור לך את הפוסט הזה. אלוף אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.