איך נולד פרויקט האדמה שלי היא שירים

עיצוב: אביעד זיסמן

אפשר להתחיל ככה,
כשהייתי ילד קטן לפני גיל עשר אני חושב, ברחוב גורדון 79, בקומת קרקע מתחתנו (אנחנו גרנו בשלישית) גרה אישה שנראתה לי אז מאד זקנה אבל יתכן שהייתה בגיל שלי עכשיו (58) שאירחה בביתה כל שבוע רבעיה של אנשים בערך בני גילה ואולי טיפה יותר מבוגרים שניגנו מוסיקה קאמרית, אולי באופן תחביבי ואולי הם עשו חזרות להופעות, , אין לי דרך לברר. בכל אופן הייתי מעביר שם שעה שעתיים אחה"צ מידי פעם, מקשיב לצ'לו ,שתי ויולות וכינור את או יותר סביר שני כינורות ויולה וצלו, ואהבתי את המוזיקה אבל לגם את השיחות בין קטעי הנגינה, על דברים של מבוגרים. זה היה מסקרן. ככה גם הרגשתי כשהייתי יושב בחושך בתאטרון חיפה בקיץ מקשיב ורואה שעות של חזרות, אבא שלי שיחק בתאטרון חיפה הרבה מאד שנים…
אבל אולי גם אפשר להתחיל את הסיפור על ששת הכלבים של דנה ועמיר בכפר בגליל המערבי…

בסוכות לפני שנה חברים שלי דנה ועמיר נסעו לאיטליה עם הילדים לעשרה ימים ואני באתי לשמור על הבית על החיות ולטפל בצמחיה וגם לקבל עשרה ימים של שקט ולחשוב ולכתוב. מדובר בהרבה חיות והרבה צמחיה, מאין חווה קטנה. באתי ללא ניסיון מוקדם אבל דנה הסבירה לי הכל טוב טוב שבוע לפני כשבאתי לסיור, וציידה אותי ברשימות ופתקים ורשת של חברות וחברים מהכפר למקרה שאסתבך.
ביום השני, אחרי שהאכלתי את החמורים ראיתי את ששת הכלבים, עומדים שוב לידי וחצי מתחילים ללכת במעלה ההר, ממש מסמנים לי עם הראש להמשיך לכיוון ההוא. אז קלטתי את הרמז והלכתי איתם לטיול הזה. במעלה ההר הם חתכו שמאלה ונכנסו לבית הקברות הקטן שהסתתר בין העצים. אפשר להגיד שכמעט שכחתי שיש שם אחד כזה וכמעט שכחתי שחבר נעורי האהוב דני קבור שם. נכנסתי לאזור הקברים המועטים חיפשתי קצת מצאתי את הקבר שלו, התיישבתי עליו, עצמתי עיניים ועפתי לתוך הזיכרונות שלנו יחד ולאיך שהוא צייר נפלא, התחלתי לבכות בכי פתוח ומשחרר. והבטחתי לו שאצייר לו ציור למרות שאני ממש לא יודע לצייר, ולמחרת כשהכלבים סימנו לי עם הראש אחרי החמורים לעלות כבר לא היססתי עליתי ושמתי את הציור של הפנים הזורחות שלו שציירתי בצבעים שמצאתי בחדר הילדים בבית.
אני תמיד כותב שירים גם כשקשה לי וגם כשקל. ואם אין לי שירים כי אני מוצף מידי רגשית אני כותב מאין כתיבת רצץ יומנית כזו. בימים האלה בסוכות בגליל לבד כתבתי קטעי יומן וגם שני שירים והלחנתי אותם. אחד מהם הוא 'האדמה שלי היא שירים'. כשהדגש כמובן על שירים. השיר מספר על הימים האלה בכפר ובפזמון אני אומר שבסוף אני חוזר ( הביתה , לעצמי לחיי העיר ) ואני אומר שתמיד זה מסתדר ומתחבר כי אני מאמין בתפילות בתוך השירים, זה עושה טוב לאורך זמן.

אפשר גם להתחיל ככה,
מישהו ברכב כל שהוא העיף את יניב חבר שלי, סאנודמן מעולה שעובד בדנים האחרונות בעיקר בעולם הפרסומות מהאופנוע. הידיים שלו נפגעו והוא נאלץ להית בבית כמה חודשים . בזמן הזה ביקרתי אותו כמה פעמים, והוא אמר שישמח לבוא אלי לסטודיו לחולון עם המחשב הנייד והכרטיס קול להקליט אותי אם מתאים לי. וכך יצא שהקלטנו כמה שירים ביניהם את מה זה משנה ואת האדמה שלי היא שירים על קליק, בצורה טובה. שלחתי לדורון פלסקוב לשמוע כי זכרתי שעשינו יחד עבודה מצוינת ב'למה באת', אחד משני השירים החדשים שהקלטנו לאוסף שלי 'לא ארזתי לבד' . דורון הציע שאבוא להקליט אצלו באולפני אלסקה מיוזיק את מה זה משנה הוא האט את הטמפו המקורי שלי כמעט בחצי צרף את שופתו בן שופן ולקח את ההפקה למקום אחר לגמרי ממה שאני הרגשתי כלפי השיר באופן אינסטינקטיבי.
במקביל ג'נגו ואני המשכנו את מה שהתחלנו לעשות בקיץ 2017 במופע לכבוד 20 שנה לזבובים, וזה לכתוב שירים יחד. אני שולח לו טקסטים הוא מלחין וממשיכים משם לשנות את הטקסט בהתאם ללחן שנוצר. ואז בגלל שאני מחפש דרכים להקליט שירים ובגלל שאני תמיד חושב שמוזיקה זה אנשים, באחד הסשנים אצל דורון השמעתי לו את הסקיצות של ג'נגו , העליתי את הרעיון שנקליט כמה שירים בגרסה ערומה, וניתן אותם בחינם לכל מי שירצה ל עבוד עליהם, דורון נדלק יצאנו לדרך של מה שהפך לאלבום השיתופי הראשון.
אני רוצה לתת כאן קרדיט לאח שלי עופר קורן שלפני ארבע חמש שנים רצה לעשות פרויקט דומה עם הלהקה שלו The Dead Cowboys , עופר סיפר לי על זה אז והרעיון נשכח אצלו וכנראה באופן לא מודע נטמע אצלי, אז אני מרגיש שהוא מאבות הפרויקט. ג'נגו דורון ואני הבאנו את ערן ג'גו ( צלם במאי עורך וידאו) לתעד את הסשנים הראשונים, וכשמסתכלים על מה שדיברנו בהתחלה אפשר להרגיש שלא ידענו בדיוק לאן אנחנו הולכים עם זה. למעשה המצאנו את השביל תוך כדי הליכה. אנחנו עדיין נמצאים בדרך עם 25 ביצועים שונים לחלק מ11 השירים שהקלטנו. זה מרגש ויפה לראות ולשמוע את מה שקורה, עם הביצועים בסגנונות השונים, מטראפ והיפ הופ, פופ , רוק וסול, זה חדש לכולם וגם לנו ואנחנו מרוגשים מזה מאד.
תודה לכל מי שלוקחים ולוקחות חלק בזה. יש עוד חודש וחצי לאיסוף החומרים אז מי שרוצה מוזמנ.ת להיכנס לערוצים ששיתפנו לאחד מהשירים ( מומלץ לדעתי לאלו שפחות זכו לביצועים- ילד רגיל, מה זה משנה וחוף גורדון) ולהקליט גרסה ולשלוח לנו תודה לכולם שאתם חולמים והולכים איתנו למקום חדש ולא נודע.
באהבה
דן

האדמה שלי היא שירים ההכרזה

השירים, המילים והערוצים של הפרויקט

סיפור הטור עם יותם בן-חורין לארה"ב ספטמבר 2018 – יומן מסע הופעות

https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180903_075856_169.jpg?w=660

החלום
""Driver here! קורא בקול רם יותם ומחייך אל מצלמת הסוני החצי שבורה שלו. נכנסים לרכב, הנסיעה ללאס וגאס מתחילה אך הסיפור הזה מתחיל עוד הרבה קודם. אולי כשעופר נסע לטורים עם ה"ג'נדרס", או כשאורן הצטרף ל"גוגל בורדלו" והם לא הפסיקו לנסוע, או בזמן ש"רוקפור" נסעו כמה שנים טובות לטורים ברחבי ארה"ב, אולי כששרון נסעה במשך שלושה חודשים ברכב שכור ממוטל למוטל בשנות התשעים, אולי כבר אז נבט רעיון הסיפור הזה.
יותם (yotambenhorin# ) חבר להקת Useless ID”" מנעוריו. להקת פאנק רוק שהוציאה לא מעט אלבומים בארה"ב ועשתה עשרות טורים. בארבעת השנים האחרונות, עם התעוררות הזרם הפאנק-אקוסטי, מסתובב יותם בעולם עם גיטרת המרטין הישנה שלו, עם מיתרים עבים במיוחד הוא מנגן בקצב וברצף ביפן רוסיה ואירופה, אך בעיקר ארה"ב. כבר ארבע שנים שאין לו דירה בארץ, הוא מגיע לכאן לביקורים חפוזים וקצרים בעיקר כדי לפגוש את המשפחה והחברים. אחד החברים ברי המזל האלה שלו, זה אני ! מידי פעם הוא קופץ אלי, שותים קפה ומדברים מוזיקה. משמיעים אחד לשני שירים, מדברים על אהבה, על החיים ועל החופש לבחור. בעצם מדברים על כל דבר.

ביוני 2018 יותם ואני יושבים אצלי בסלון בחולון, המקום בו אני חי, יוצר וכותב עכשיו, בשיחה קולחת אני שואל אין סוף שאלות על סיבוב ההופעות האחרון שלו, אומר לי יותם: אחרי " דן, מה הסיפור? מה אתה מסתכל עלי בעיניים כאלו בורקות? בוא איתי, תצטרף אלי פעם אחת ותממש כבר את החלום שלך. ספטמבר מתאים לך ?" מיד השבתי "כן" והרגשתי איך אני קופץ אל תוך החלום של עצמי . באלבום של "שונרא – נופל על ארבע" שאת רוב שיריו כתבתי בשנות העשרים שלי, כתבתי שיר בדיוק על זה.

דרך החלום. שונרא
מילים ולחן: דן תורן

זרוק את עצמך דרך החלום החוצה
זרוק את עצמך, רק את עצמך, החוצה
זאת לא זכוכית נשברת ולא מדף נופל
זה רק הצליל הראשון – לישון
קח את עצמך, רק מאהבה הביתה
קח את עצמך, רק את עצמך, הביתה
זאת לא זכוכית נשברת… and I said on and on לישון
שלח את עצמך כמו מעטפה על מים
שלח את עצמך, שלח לשנת אלפיים
ומעל הבית, צוחקים האלים
תסתכל למטה ילדים ישנים
לפני הצבא, לפני בית הספר
ומעל הכל, לפני החיים
and I said on and on לישון.

הכל כן!
בעזרתו של אמיר צורי, מ San Diego, חבר שלי, מתופף, סטארטפיסט, ואוהב רוק ישראלי בכלל, אנחנו קובעים הופעה לישראלים ב Palo Alto קליפורניה. הופעתי שם פעמיים בעבר, עם השירים שלי בעברית. יותם קובע עשר הופעות נוספות בבארים אמריקאים. ההכנות, ההתרגשות המהולה בפחד מהחדש והלא מוכר, אני הולך לשיר באנגלית לקהל שלא מכיר אותי בכלל.
ב 27.08.2018 הגיטרה ואני על המטוס, ממריא ללוס אנג'לס דרך פרנקפורט, יום למחרת נחיתה ב LAX. אולי זה שהטיסה לארה"ב לוקחת כל כך הרבה זמן משפיעה גם היא על התחושה שאתה מגיע למקום כל כך שונה ואחר מישראל., כאן הכל רחב וגדול יותר ובעל קודים וחוקים אחרים. שם את המחשבות האלו בצד ומתקדם לאסוף את ה"כבודה". אני המזוודה והגיטרה יוצאים מ LAX, לא מספיק להדליק סיגריה ויותם צופר משברולט משפחתית בצבע אפור-שחור ששכר ממש חצי שעה קודם לכן. אנחנו נוסעים אל ג'וני ואנני חברים של יותם, שאירחו אותנו נהדר בתחילת הטור וגם בסופו. הם גרים בבית קרקע צבעוני מלא בכלבים ותוכי בשם קשיו.

https://i1.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180827_215734.jpg?w=660
יותם וקשיו
ג'וני ויותם עובדים יחד על שירים לאלבום שיוזם פאט מייק ( מייק השמן) מ "פאט רקוקדס". מייק חיבר בין יותם לג'וני לפני חודש וחצי והם רק התחילו לעבוד על השירים. אז בזמן שהם הלכו לאולפן להקשיב לסקיצות שלהם ולחשוב מה יש לעשות, אני שוקע חצי מעולף על ספה אדומה ונוחה בסלון שלהם ונרדם.
https://i0.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180827-WA0010.jpg?w=660
ישנתי כמה שעות מה שלא הפריע לי לישון גם בלילה… למחרת בבוקר הרגשתי שהג'ט לג מאחורי. נכנסתי למוד של "כן", הכל כן, נלך לקנות פירות וחטיפים לדרך ? כן! לאכול טבעוני כמו יותם בדרכים ? כן! נישן בכיף על ספות מזרונים כריות או מה שיש ? כן כן וכן!

בשבוע שלפני הטור למדתי מלא שירים באנגלית כל יום הייתי שולח ליותם איזה רעיון לקאוור אחר, וכל פעם הוא היה מחזיר אותה תשובה: " גבר אל תתכנן כל כך הרבה, תגיע ותבין לבד". אבל אני בכל זאת התכוננתי. גם כתבתי והלחנתי שיר במיוחד לכבוד הטור, שיר המתאר את הרצון שלי להגיע לשם ולשיר אל קהל זר, קהל לא ישראלי כאומן שהם לא מכירים

I really came here with almost nothing at all
Just This guitar a few songs
And a dream to play here on my own
I know it's not my home

I come from a deferment zone
South of Tel Aviv holon
And maybe I'm to old for rock and roll
But I still I have the itch to just to play along

On and on
On and on
You see I had this dream for much to long
And if I hadn't come here I'd have to stop
but it's much too heavy to carry this load
S0 I'd Ruther take my chance and play along

On and on
On and on

בנוסף ביקשתי מג'ו, יוסף אל דרור שכתב את המילים של לבן על לבן והאנגלית והשירה שלו הן שפיץ שיתרגם לי את השיר שלי "יורד נמוך" לאנגלית. בכלל התאמנתי הרבה לפני הנסיעה.

לאס וגאס – הופעה ראשונה

כביש מספר 15, חמש שעות נסיעה דרך מדבר מוהאבי, יותם ואני התחלקנו בנהיגה לא רק בדרך הזו מלוס אנג'לס ללאס וגאס, אלא בכל הנסיעות. אחד נוהג ולשני יש הזדמנות לכתוב, להתעדכן ולנמנם. אבל ברוב הנסיעות דיברנו בנינו המון. על מוזיקה, אהבה, עתיד, עבר, מוזיקה ומוזיקה, שמענו שירים ועוד שירים ועוד קצת שירים. הצחקנו אחד את השני בלי סוף. יותם חקיין מעולה וכל פעם בדרך לאחד האנשים שעמדו לארח אותנו הוא היה מחכה אותו, כאילו מכין אותי לקראת הפגישה. אומרים שלנסיעות בסיבוב הופעות ישנה השפעה על ההופעה עצמה, הנסיעות שלנו היו כיפיות, זורמות ונעימות. כך גם ההופעות.
הגענו ללאס ואגס אחה"צ למארח שלנו ג'ארד הבסיסט של "מרסי מיוזיק" בני העיר. ברנדן הכותב והזמר בא לבקר. את החיקוי שלו כבר הכרתי, "היי יותם מה שלומך ? אני ? אני רוצה להרוג את עצמי כרגיל…" אבל ברנדן היה פחות דכאוני ממה שיותם תאר לי, הוא היה פשוט רגיש.
https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180828_233642_724.jpg?w=660
בערב אחרי ההופעה הראשונה שלי אי פעם לקהל אמריקאי, ברנדן חיבק אותי חזק ואמר לי "אתה מצוין דן", הבנתי ממנו שהזזתי לו איזה מיתר ,והרגשתיי גם שהטור שלי הולך להיות טוב. רגשות הפחד של לפני ההופעה התחלפו לתחושת התרגשות במהלכה. סקרתי את פני הקהל המצומצם שהגיע במיוחד להקשיב ליותם. כמו בכל בר שהיינו בו, הגיע קהל שכבר שמע אותו ו/או שמע עליו, קהל שמכיר את השירים הכל-כך יפים כל כך שלו. יותם ניגן הרבה שירים חדשים בערב הזה, כמו ברוב הטור, כדי לבדוק אותם ולהכיר אותם טוב יותר. כשהוא דיבר אל הקהל וסיפר להם על השירים הוא עשה זאת ללא מיקרופון כדי ליצור אינטימיות עם הקהל וזה באמת עובד.
חזרנו אל המארחים שלנו ג'ראד וקורין. קיבלתי את מיטת הקינג סייז הענקית בחדר האורחים, יותם את הספה בסלון. למחרת בבוקר יותם הכין שייק פירות עם חלבונים והתנצל שחסרים לו מצרכים כדאי שייצא טעים כמו שהוא רגיל. שחינו יחד בבריכה הביתית, שיחקנו עם הכלב שלהם, ויצאנו דרך הגרא'ג לסולט לייק סיטי.

הופעה לאור נאון
הנסיעה דרך המדבר הייתה ארוכה ומונוטונית, שש שעות של מדבר והרים. באחת העצירות באזור מנוחה של משאיות, הציצו אלינו שני כלבים קטנטנים מחלון של משאית שחורה ענקית. חוסר הפרופורציה הצחיק אותנו וצילמנו אותם. הם גרמו לי לחשוב עלינו, שני מוזיקאים ישראלים נודדים במכונית שכורה ברחבי ארצות הברית הענקית.
https://i1.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180829_154812.jpg?w=660
כלבים קטנים במשאית הגדולה
הגענו לסולט לייק סיטי לחנות התקליטים The Heavy Metal Record Shop שבה התקיימה ההופעה הראשונה באותו ערב. הגענו ממש על הדקה, למעשה האומן הראשון כבר הופיע, הורדתי את יותם וחיפשתי חנייה. כשהגעתי פנימה הופתעתי מהאווירה, הכי הפוך מאווירת מטאל שיכולתי לדמיין. אמא אחת הניקה, כמה ילדים קטנים התרוצצו בחנות ואנשים נעימים וקורנים חיוכים מסביב. הבעלים, Kevin Kirk איש מתוק, דאג לנו. קווין איבד את הבן שלו ג'ואי לפני כמה שנים, הבן שלו היה מכור לשעבר שעבד על מסילת הרכבת עם אוזניות ונדרס למוות על המסילה. ככה סיפר לי יותם. בחדר האומנים מאחורי החנות הוא הכין לכבודנו חומוס, אבל כזה חריף שלא יכולתי לגעת בו. הסתפקתי בחטיפים ושתיה. ההופעה שם הייתה מצוינת, יותם מכר כמה תקליטים ודיסקים, כמעט כל מי שהיה בחנות ניגש אל יותם או אלי והחמיאו לנו, קווין נתן לי חולצה במתנה.
בסיום ההופעה הזאת הזדרזנו להופעה בספייס- האנגר באותה העיר. יותם נכנס ראשון לבדוק ועדכן שאיחרנו מאד והלהקה האחרונה כבר מופיעה, אבל הבעלים אמר לו שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים בכל זאת לנגן. נכנסו, על הבמה ניגנה להקת שלושה נערים שזייפו קאברים בהתלהבות. כשהם סיימו הבעלים הדליק את הנאונים בהאנגר העצום. יותם שאל אותי: " ננגן בכל מקרה אהה? מקסימום נעשה לעצמנו חזרה". מאחר ומראש הייתי במצב נפשי של הכל כן, אמרתי לו "בטח".
https://i1.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180829_231527_692.jpg?w=660
יותם בנאון
בהופעה הזו בהאנגר המוצף אור הנאון, השתחררתי לגמרי. קהל של שלושה אנשים הקשיבו לנו וזזו עם הקצב, אנחנו ניגנו כאילו המקום מלא ב 300 איש, היה בזה משהו משחרר ומחייה. נכון שמוזיקה אומנים יוצרים עבור אנשים אחרים ורוצים בהכרה ובהקשבה אבל אני מאמין כי קודם כל אומן יוצר בשביל עצמו ורק אחר כך עבור חברים, ככה זה מתחיל בגיל הנעורים ונראה לי שמשהו מזה נשאר עם האומן לתמיד. קוראים לזה רוק&רול.
בלילה נסענו ארבעים דקות לישון אצל משפחה שהייתה בהופעה בחנות תקליטים. יותם לא הכיר אותם לפני ובטח שגם אל אני. זה הטריפ שלהם, לארח להקות שעוברות בעיר. לפני שהלכנו לישון המארח הג'ינג'י אמר לי: "תרגישו בנוח תתקלחו ותנוחו, בבוקר כשתקומו כבר לא נהיה כאן, אז תצאו דרך הגארג' סעו בזהירות ושיהיה לכם המשך טור מוצלח"

איידהו שלי
בויסי היא עיר הבירה של מדינת איידהו, העיר הגדולה במדינה, וכן בירת מחוז אדה. מקור השם הוא מהמילה הצרפתית boisé, שמשמעה "מיוער". העיר נקראה כך על ידי המתיישבים הראשונים באזור שהיו צרפתים-קנדיים.
כותבים בויסי אבל מבטאים את זה בואיזי. זאת העיר עם הבדלי העונות הגדולים ביותר בארה"ב בקיץ חם מאד בחורף קר מאד ויש הרבה סתיו והרבה אביב. למארח שלנו שם קוראים ליוואי Levi . גבר גדול עם פאות לחיים ענקיות כמו של ימאי גר בווילה רחבה בת שלוש קומות, יש לו בריכת שחייה מתוחזקת וגדולה בקומת המרתף ויש לו חברת תקליטים קטנה שלדבריו היא התחביב שלו, הוא אח בבית חולים במקצועו, או nurse אחות במילים שלו. הוא מתגורר עם חמישה חתולים יפיפיים.
https://i0.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180831-WA0006-e1537690566144.jpeg?w=660
עם ליוואי
ליוואי ויותם מכירים כבר כמה שנים. יותם חיקה אותו בדרך לשם וגם משם כי ליוואי שנראה בן 40-45 מדבר כמו זקן ויש לו ככל הנראה קשיים בתפקוד חברתי. הוא היה מקסים אלינו, ואירח אותנו נהדר כולל שחייה לילית בבריכה, אבל למשל כשביקשתי שמיכה בלילה הוא נתן לי איזו פיסת בד פצפונת. רוב הזמן הוא מקשיב לחדשות הבורסה. יתכן שהמשחק בבורסה מאפשר לו את אורך החיים הנוח שלו. בבויסי הופענו בבר גדול ויפה בין הקהל האמריקאי מקומי שהגיע במיוחד, בלטה בחורה ישראלית בשם רויטל, היא ד"ר לחינוך שהגיעה להופעה בעקבות ציוץ שלי בטוויטר. היא מלמדת באוניברסיטה המקומית ונהנתה מאד מההופעה שלנו, לכבודה הוספתי שיר בעברית לסט שלי ומאותו ערב שרתי אחד מהשירים שלי בעברית בכל הופעה, מה שכמובן התקבל מעולה ע"י הקהל המקומי הלא דובר עברית. אחרי ההופעה היא סיפרה לנו על אופה ישראלית בשם מושית שיש לה קפה ממש טעים ושאנחנו חייבים ללכת אליה בבוקר.
בית הקפה של מושית היה מלא בלקוחות, מושית הייתה במטבח, שאלנו אליה את הבאריסטה הגבוה בעל השיער האפור, אמרנו שאנחנו ישראלים, והוא אמר שהיא תתפנה עוד כמה דקות. כשמושית יצאה לקח לה איזה רגע, אבל היא זיהתה אותי והתיישבה איתנו בהתרגשות. היא נפתחה ושיתפה כי תמונת הילד התלויה מעל הבר, היא של הבן שלה שטבע בבריכה כשפרד בעלה, הבאריסטה הגבוה היה אתו . היא סיפרה ש95% מהזוגות שעוברים משבר עצום כזה נפרדים, אבל הם נשארו ביחד כי האהבה שלהם חזקה מאסונות החיים. הקפה שלה היה מעולה, מושית התעקשה שניקח איתנו לדרך מאפים שנתנה לנו במתנה. היא באמת שמחה שבאנו, לא נראתה עצובה ביקשה להצטלם איתי. היא חזרה למטבח ואנחנו לשברולט.
https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180831-WA0016.jpg?w=660
עם מושית

איפה צ'יץ
הנסיעה לסיאטל ארוכה ויפה, החלק האחרון של הנסיעה זו ירידה ארוכה מאד מאד שלוקחת כשעה וחצי עד לעיר עצמה. צבע הנוף מתחלף אט אט לחמישים גוונים של ירוק הנושקים לאגמים. יותם חושב שקורט (קוביין) בטח נסע באזורים האלה. ואני חושב עליו ונזכר שהוא מספר באחד מהסרטים הרבים שנעשו עליו לאחר מותו, איך הוא נוסע שלושים ק"מ מהבית בסיאטל למרחק שבו יוכל להקשיב לסינגל הראשון של נירוונה משודר בתחנה מקומית.
הגענו לבר ה Victory Lounge סמוך להופעה, פטפטתי עם שני הזמרים שהופיעו איתנו באותו הערב. הרגשתי מוכן להופעה. אמיר צורי, חבר שלי, שלנו, עזר לארגן את ההופעה בפאלו אלטו (בעוד כמה ימים) לקהל ישראלי. אמיר הצטרף אלינו לכמה ימים ושמחתי לראות אותו שוב. אמיר ארגן את שני הטורים הקודמים שלי לקהל ישראלי בשנת 2012 ובשנת 2016 . יצאנו החוצה לסיגריה, בחוץ עמד בחור שנראה לא שייך לסצנת הבארים התחלתי לדבר איתו, היות ואני במצב נפשי של הכל כן, הכל מעניין. מסתבר ששמו ארג'ון הוא מצפון הודו, עובד באחד הסטרטאפים בעיר וגר כמה רחובות מהבר. הערב הוא החליט לבוא ולבדוק מה הולך בבר. סיפרתי לו על עצמי ועל ההופעה, אמיר ואני ממש משכנו אותו פנימה להופעה, הוא נשאר עד הסוף ואמר שנהנה מההופעה ושמח מאוד להכיר. הייתה לי הופעה מצוינת באותו ערב אבל יותם סבל מתקלות טכניות והיה עייף מאשר בדרך כלל. הוא אמר שהיה לו יותר קשה הערב אבל בכל זאת מכר כמה חולצות ותקליטים. הלכנו לישון בבית של בחורה שהשאירה לנו את הדירה כדי שנשמור על החתול שלה, ג'ינג'י מסתורי בשם צ'יץ במשך שלושת הימים הבאים ראינו אותו רק בלילות כשבא לבקר אותי במיטה ואת יותם בספה, במשך הימים הוא התחבא איפה שהוא. הדירה הייתה קטנה אבל מקסימה מסודרת בטעם נשי עדין ויפה, והבית שלה גרם לי לכתוב באנגלית שיר באנגלית בלשון נקבה מנקודת המבט שלה

https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180902_065650.jpg?w=660
צ'יץ

Today I'm a girl from Seattle
I have a ginger cat his name is Red
I had to go my brother's wedding
So two boys are staying in my flat
taking care of Chad

Leaving in city
Post nirvana days
Music is cheap again
But not the rent

But I like it here when the sky turns gray
Rains most of the time
But a small price to pay

These days are good for traveling
It's safer than ever
And a traveling stranger in your bad
Is not a bed deal
If he cleans the litter and feeds your cat

באותו היום התחלתי לכתוב ולהלחין שיר באנגלית על היחסים שלי עם הבן שלי שלא היו במיטבם. איתי רק עזב את הבית, אבל עזב בכעס בעקבות מריבה שהייתה לנו חודש קודם לכן. השלמתי אותו במהלך הטור, ואפילו הספקתי הופעתי איתו בשתי ההופעות האחרונות. .
למחרת היה לנו יום חופשי שהעברנו את רובו במול ענקי בניסיונות מוצלחים יותר ופחות לקנות מתנות. כמובן שהיינו גם בגיטר סנטר, מחדשים את מלאי המפרטים והמיתרים שלנו. אמיר שהוא גם מתופף קנה קחון שייקר וטמבורין כדי ללוות אותנו בהופעות הקרובות . השיא של היום, היה בערב. נסענו בשעה חמש לפגוש את אירן ושון חברים של יותם שקנו לנו כרטיסים להופעה של פו פייטרס. אכלנו איתם ארוחת ערב טבעונית טעימה לאללה בבר מקומי והלכנו לשמוע את ההצגה הגדולה של הרוק אנד רול בניצוחו של הדייב, הלו הוא דייב גרול.. ההופעה הייתה באצטדיון בייסבול שנקרא Safeco שהתכולה לו היא 50000 איש אבל בהופעות יש קהל גם על הדשא אז יש להניח שהיו שם קרוב יותר ל 55000 מעריצים.
https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180901-WA0031.jpg?w=660
בין יותם לאמיר לפני ההופעה של הפו
הדייב אמר לנו או יותר נכון צעק לנו שמהמקום שהוא עומד הרוק אנד רול עדיין חי, ערב ערב הוא רואה את זה ופצח יחד עם הפו במחרוזת רוק & רול מכל התקופות. ההופעה כללה סולואים ארוכים של גיטרות תופים קלידים, צלילות נוסח פינק פלויד ואת הצרחות של הדייב שהיה ברור שהוא צרוד מאד, הוא אמר לנו פעמיים שהתקררות קלה היא לא סיבה בשבילו לבטל הופעה ועוד בעיר הולדתו. הוא ביקש מטיילור המתופף לעזור לו בשני שירים לקראת סוף ההופעה. שעתיים וארבעים של קרקס רוק ענקי. שמחתי שבאתי לשמוע, אני אוהב את הפו אוהב קרקסים ואוהב רוק & רול, אבל זה היה נראה בגדול שהדייב מרגיש שהוא עומד לאבד משהו, אולי את הכתר הדמיוני שעל ראשו ושהוא נלחם עליו בחירוף נפש.
https://i0.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180901-WA0037.jpeg?w=660
הדייב
למחרת נסענו להופיע בטאקומה עיירה קרובה לסיאטל שיש בה רחוב בארים אחד שגם נירוונה הופיעו בו בזמנו. כאן הייתה לנו את אחת ההופעות הטובות ביותר. הופענו ב Airport Tavern בחדר מצויד להפליא מאחורי הבאר עם סאונד-מן מעולה לכ40-50 איש שבאו לשמוע אותנו ואת כריס שהופיע איתנו גם בסיאטל. היינו באמצע הטור חמים ודלוקים לנגן, הקהל הרגיש את זה! בלילה חזרנו לצ'יץ ולמחרת השלמתי את כתיבת השיר על הבן שלי.
https://i0.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_20180903_102532_619-1.jpg?w=660
פינבול לפני ההופעה בטאקומה

באותו ערב תוכננה לנו הופעה בפורטלנד עיר ההיפסטרים הגדולה ביותר בעולם. את פורטלנד הכרתי דרך שתי סדרות שראיתי בשנה האחרונה- פורטלנדיה וYou Me HER. גם בפרק אחד של סיינפלד בתכנית שלו "קומיקאים במכונית שותים קפה". אז הייתה לי סוג של הכנה לאן אנחנו מגיעים. לפני ההופעה יותם קבע לנו סשן של צילום בCity Bridgw Sessions. זו תכנית מוזיקה אינטרנטית שהבעלים שלה ניק, מעריץ את יותם ושמח מאד שהוא בא לנגן שוב. היה מרגש לראות אנשים דלוקים על מה שהם עושים, צלמים, נתב, עורך, וכמובן ניק אח שמנצח על כולם. ביצעתי שם את יורד נמוך בגרסה משולבת של עברית ואנגלית, עד סוף הטור ניגנתי בגרסה הזאת את השיר. בערב העיר הייתה כמעט סגורה, זה היה לייבור די, חופש לכולם בהמשך ליום ראשון. פורטלנד אמריקה אבל אי אפשר היה למצוא שום מקום פתוח לקנות בו קפה מלבד בבר עצמו שבו הופענו שנקרא Twilight. הופענו עם כריס ועם לינדסי, בחורה גדולה ויפה שהתרגשה מאד , היא יותר רגילה לנגן על החשמלית שלה בלהקה ולבד היה לה לא פשוט. הקהל היה מועט אבל קשוב מאד ואני אמרתי להם לפני Below The Word = יורד נמוך, "שבתור הבחור המבוגר ביותר אני חושב שזכותי להגיד לכם שאם יורדים למטה, כמה שלא יורדים אין שם כלום וכל מה שיש זה לעלות חזרה ואני באמת מאמין בזה".

פאלו אלטו, מגרש ביתי
מיד אחרי ההופעה נכנסו למכונית אמיר יותם ואני לקראת הנסיעה הארוכה ביותר של הטור הזה, 11 שעות עד לפאלו אלטו. זאת נסיעה שלא יכולנו לעשות בנהיגה אחת והחלטנו לעצור במוטל 6, מלון רשת סטנדרטי. אחרי משמרות של שעות נהיגה שהתחלקנו שלשותינו הגענו למלון וכמו חיילים במשמרת כיוונו שעון לשלוש שעות אחר כך. בשמונה הינו שוב ברכב, עם הפנים לקליפורניה הגענו לסאונד צ'ק בחמש.
מדובר באולם גדול של הJCC עם סאונד מעולה, אחרי הסאונד צ'ק הוזמנו למועדון הספורט שלהם, יותם למכשירים ואני לשחייה. התאוששנו והתקלחנו, ממתינים להופעה שהייתה שונה מכל ההופעות בטור הזה. קהל ישראלי של כ 200 איש שהכיר אותי אך לא הכיר את יותם ציפו לנו וקיבלנו אותנו נפלא. אני מצטט את נטע מהJCC שכתבתה לנו למחרת המופע:

The first part of their show was dedicated entirely to Yotam, an Israeli musician best known for his work as the lead singer and bassist for Israeli punk rock band Useless ID. He is also a solo artist in the indie/alternative rock scene. Yotam told stories about his songs, all performed in English.

Then it was Dan Toren's turn. The famous composer, writer and musician came out, approaching the edge of the stage, with only his acoustic guitar. The cheering audience immediately felt his incredible energy. During his hour-long show, Dan played most of his fans’ favorites.

Before closing the show, Yotam joined Dan on stage and together they played three more songs in English.

It was my privilege to work with them and I truly believe any audience will benefit greatly from the opportunity to see them perform live.

Sincerely,
Neta Shacham ' g._ k Sr. Adults Program Mana erg Israeli Cultural Connection
Oshman Family JCC, Palo Alto

מלך הפאנק
למחרת יצאנו לחלק האחרון של הטור, סן פרנסיסקו ו לוס אנג'לס.
ההופעה בסן פרנסיסקו האפורה הייתה במקום שנקרא 540 club והייתה מלאה אנשים ואנחנו היינו במיטבנו.
https://i0.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG-20180906-WA0013.jpg?w=660
היו בה יחסית הרבה ישראלים, שבאו לשמוע אותנו, הם נהנו מאד לדבריהם והזמינו אותנו לחזור בקרוב. במהלך היום נסענו לבקר בחברת התקליטים FAT RECORDS שיותם חתום בה, בלילה הלכנו לישון אצל Fat Mike חבר להקת NOFX האגדית. איש עשיר מאד מעסקי הפאנק רוק, וגם איש אקסצנטרי ביותר. לא אתאר כאן את הלילה אצלו, למרות שזה היה לילה קולנועי במיוחד, אבל נראה לי שהדברים שקורים אצל פאט מייק צריכים להישאר אצלו. אני רק יכול להגיד לכם שאגו כל כך גדול לא יצא לי פגוש בימי חיי, אבל מאחר וזה האיש שעומד להוציא האלבום הבא של יותם וג'וני, אני מעדיף לא לרדת לפרטים. רק אספר שפול, מנהל הבית, הכניס אותנו בלילה והוציא אותנו בבוקר ומסר לנו שמייק בטח יקום בצהריים ושאין טעם לחכות לו. חיפשתי לנו קפה טעים במרחק סביר ומצאתי קפה נהדר בתוך מכבסה בשרות עצמי. סאן פרנסיסקו הייתה אפורה כהרגלה בימי הקיץ ומיד אחרי הקפה המפתיע בטעמו נסענו חזרה לLA. געגועים גדולים ליעל הבת שלי, והרבה שיחות איתה בווטס אפ.

מסיבת סוף הטור

הגענו ישר למסיבת הפתעה שאנני אשתו של ג'וני אירגנה לחברה טובה שלה. המסיבה הייתה פרועה ונמשכה עמוק לתוך הלילה, בשלב מסוים יותם ואני שלפנו גיטרות ג'וני את הב'נגו וניגנו כמה שירים.
https://i2.wp.com/dantorenblog.com/wp-content/uploads/2018/09/IMG_4139.jpg?w=660
אנני וג'וני
למחרת המסיבה ג'וני הקליט את השיר שלי שכתבתי לאיתי בן שלי. ההקלטה נעשתה בכיף פשוט מתוך רצון טוב. יותם ניגן כלי הקשה, ג'וני בנג'ו ואני שרתי וניגנתי אקוסטית.
https://soundcloud.com/dan-toren/my-son
אחה"צ ניגנו בבר מלא חברים כולל את השיר המוקלט החדש, זאת הייתה ההופעה האחרונה שלנו בטור. למחרת אכלנו ראמן טבעוני גדול עם ג'וני, בזמן שדיברתי ארוכות עם אנני יותם וג'וני המשיכו להקליט. התחלנו במסע הארוך חזרה הביתה. אני עוד לא יודע איך לעכל את כל מה שקרה לי שם אבל היה חשוב לי להוריד את הזיכרונות האלו לדף, לעשות בהם מעין סדר ראשוני ולזכור שחלום שחלמתי שנים ארוכות הפך למציאות. יותם ואמיר מדברים איתי על טור נוסף במרץ 2019 בחוף המזרחי ויתכן בהחלט שזאת התחלה של משהו חדש בחיי. בינתיים יותם הנווד האמיתי, הספיק לטוס לטור כפול ברוסיה, להיעצר בשדה התעופה ל 17 שעות בגלל טעות של רישום ברכון ביציאה מבלרוס לפני שנה וחצי ולהמשיך משם לאיטליה.
אם אתם רוצים לקרוא את הסיפור על המעצר המוזר הזה אפשר כאן
המעצר של יותם ברוסיה

ראיון עם יותם בן חורין באמצע הטור חוף המערבי

יצאתי עם יותם לטור של שבועיים מלס וגאס עד פורטלנד וחזרה , 11 הופעות ורק אחת מהן לקהל ישראלי(הערב באפלו אלטו) בהופעות לקהל האמריקאי אני פותח לו בחמישה שירים ו מצטרף אליו לחמישה בסוף ההופעה, זאת חוויה שאני עוד לא מעכל, חלום של שנים שפוגש מציאות אלטרנטיבית של אנשים כמונו חולי מוזיקה שבאים להפועות ומפרגנים ומחבקים ומתרגשים
אנשים נהדרים בכל מקום . ישנים מעט נוהגים הרבה צוחקים מלא ,אני עוד לא בטוח שאני מקיף את גוגל החוויה הזאת. אז בסיאטל אתמול ישבנו במטבח של הבחורה ששמרנו לה על החתול ליומיים לדבר
ראיון עם יותם

עמיר לב *חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל

עמיר לב מוציא את האלבום התשיעי שלו 'חשמל מהשמש' ספוילר *** האלבום נפלא. אנחנו חברים כבר למעלה מעשור, הלכתי להופעה שמעתי את האלבום כמה פעמים וצלצלתי לעמיר

הנה השיחה –

https://soundcloud.com/dan-toren/amir-lev

אני באופן אישי רוצה שתלכו להופעה שלו, כדאי לכם מאוד

עמיר לב -גיטרה, שירה / נווה קורן – תופים / נתן זהר – עוּד / היתאם בשארה – כלי הקשה / סאונד:שלומי גוילי

צילום: תומר גילת    

 

מופעים במופע חגיגי לכבוד צאת האלבום בבארבי תל אביב ב 30.6 כרטיסים https://www.barby.co.il/showcat.aspx?id2=2067

הפייסבוק הרשמי של עמיר https://www.facebook.com/amirlevofficial/

 

צילום: יואב רודה

 

לכתוב שירים

הייתי כבן 14 כשהתחלתי לכתוב שירים ללא לחן. שנתיים אחר כך הוצאתי ספר שירים ראשון עם שלשה חברים, בשם 'ארבעה אגני חמצון'. הספר זכה לביקורות טובות, ואני לא הפסקתי לכתוב מאז. במקביל, התחלתי לנגן בגיטרה ולהקשיב באדיקות למוזיקה חדשה של שנות ה-60-70:  ביטלס, מתי כספי, פינק פלויד, להקת תמוז, אריק איינשטיין, האבנים המתגלגלות, שלמה גרוניך ועוד. האזנה לתקליטים, תוך כדי קריאת המילים על גב העטיפה, הביאה אותי בסופו של דבר לנסיונות ראשונים של כתיבת שירים והלחנתם.

הנסיון המקצועי הראשון שלי בתחום המוזיקה היה  בעת שירותי הצבאי. הופעתי כשחקן בתיאטרון צה"ל.  לפני ההצגה שבה השתתפתי הופיעה זמרת צעירה בשם שרון ליפשיץ. שרון שרה שירים מוכרים לחיילים, אבל מאחורי הקלעים השמיעה לי את השירים, שבסופו של דבר הפכו לאלבומה הראשון המצליח  – 'קולנוע'. תוך כדי נסיעות משותפות להופעות כתבתי את המילים עבור שישה משירי האלבום, שהידועים מביניהם הפכו ללהיטי-עד: 'קולנוע' ו'גידי'. בלהקה של שרון ניגן קלידן צעיר בשם רמי קלינשטיין. ההכרות איתו הניבה שני שירים מצליחים מאוד מאלבומו הראשון, שלהם כתבתי את המילים: 'את שרה ברדיו' ו'ביום של הפצצה'.

הצלחת האלבומים של ליפשיץ וקלינשטיין הציפה אותי בהצעות לכתוב לטובי הזמרים בארץ בימים ההם של ראשית שנות השמונים, אבל אני הרגשתי שאני לא יכול להפוך את עצמי לעט להשכיר וסירבתי לכל ההצעות ההן. אחרי שלוש שנים של משחק בתיאטרון הבימה  ובבית לסין והשתתפות במספר סרטים, הלכתי ב-1984  ללמוד משחק בסטודיו של ניסן נתיב. צעד, שהביא אותי בסופו של דבר להיות מה שאני היום – זמר-יוצר, שכותב שירים עם אמנים אחרים, ולימים גם מורה לכתיבת שירים.

בבית הספר למשחק התחברתי עם יוסף אל דרור, שולי רנד, ושמוליק לוי, ויחד איתם התחלתי לכתוב שירים, שבסופו של דבר הפכו להיות אלבומי הראשון, כשהמפורסם שבהם, 'לבן על לבן', הפך לשיר שאני שר ומנגן לבקשת הקהל מאז ועד יום. נדמה לי שכבר מהאלבום הראשון החיבור בין היכולת שלי כשחקן והיכולת  כזמר מבצע, באו לידי ביטוי. למעשה גיליתי, שהתשוקה הגדולה ביותר שלי באמנות, היא כניסה לדמות וגילומה, במילים ובמנגינה. המשכתי ללמוד מוזיקה אצל מורים פרטיים, והקמתי את להקתי הראשונה, 'שונרא'. הבנתי אז, שאם אני רוצה להתקדם בתחום המוזיקה, עלי לוותר לחלוטין על תחום המשחק. במשך תשע שנים סירבתי להצעות משחק שונות, והתרכזתי במוזיקה, כשאני  מתחבר אל פורטיס וסחרוף שחזרו אז, בסוף שנות השמונים,  מאירופה לארץ.  עד שבשנת 1991, באלבום הסולו השני של ברי סחרוף, "סימנים של חולשה",  מצאתי את עצמי מלמד אותו לכתוב מילים לשירים של עצמו, וכותב אתו חמישה משירי האלבום המוערך שלו,  כפי שסחרוף עצמו מעיד בסדרה 'האלבומים' בהנחיית יואב קוטנר, בפרק שמוקדש ל"סימנים של חולשה".

נקודת ציון זו פתחה לי את הדלת להתחיל לכתוב שירים עם אמנים חברים נוספים מעולם הרוק, איתם מצאתי שפה משותפת,  ביניהם אסף אמדורסקי ומאור כהן, שאיתו הקמתי בשנת 1995 את להקת הרוק המצליחה שלנו 'הזבובים". החיבור עם מאור, שגם הוא שחקן ומוזיקאי, חיזק אצלי את הביטחון שאני יכול למזג את שני הכישרונות של המשחק והמוזיקה, ובהדרגה חזרתי לשחק והמשכתי לכתוב עם יוצרים אחרים. הרגשתי שהעבודה שאני עובד בשיתוף פעולה עם אמנים יוצרים אחרים מוציאה ממני יצירות טובות יותר. וכך הלך והתחזק הקשר שלי עם כותב נוסף, מאיר גולדברג, שלימים הפך לשותפי להוראת כתיבת שירים. בימים אלה חגגנו עשר שנים לסדנת הכתיבה המשותפת שלנו  – 'סלון הפזמון'. בסדנה שלנו עברו מאות כותבים, וזמרים יוצרים ביניהם קורין אלאל, דנה ברגר, דודי לוי, אניה בוקשטיין – שאת כל שירי אלבומה הראשון כתבה בסדנה שלנו – אביגיל קובארי, איתי פרל, אביגיל רוז, אמיר ברנט, סהר ליבן, ועוד רבים וטובים.

תוך כדי עבודה על המוזיקה שלי ושל אמנים אחרים, מצאתי את עצמי משלב את הידע שלי בתיאטרון, במוזיקה, ובאמנות הבמה בכלל – ביעוץ אמנותי בהפקות מוזיקה בעלות היקף רחב. היכולת לראות את התמונה הגדולה, הביאה אותי לעבוד עם להקת 'משינה' על הקאמבק המוצלח שלה בשנת 2000, ואח"כ במופע של האלבום 'בתשובה'. מאוחר יותר עשיתי את הייעוץ האמנותי למופע המצליח של יהודית רביץ 'באה מאהבה  2009',  למופע קיסריה של ברי סחרוף  ב- 2010, ולמופע הגדול של דיויד ברוזה, 'האישה שאיתי -2011 '.

בשנים האחרונות, דרך עבודתי בבית ספר רימון, ותוך שאני מוצא סיפוק רב ביכולת שלי ללמד אנשים לבטא את עצמם בשירים, הבנתי שיכולת זו יש בה גם מן העזרה הנפשית, והתחלתי לעבוד עם  אנשים בעלי קשיי למידה וקשיים נפשיים. הגעתי להישגים גדולים בעמותת 'עמיתים' בעבודה עם פגועי נפש, ובתיכון 'רוטברג' ברמה"ש בעבודה עם כיתה מיוחדת של קשיי למידה. כתיבת שירים היא אכן כלי חזק לעזרה נפשית. בנוסף אני ממשיך ללמד כתיבת שירים בבית ספר 'רימון' ובבצלאל במסלול הרב מחלקתי, שם אני מלמד כבר 13 שנים.

כל זאת לא היה יכול להתקיים אלמלא הייתי ממשיך להקליט ולהופיע. כפי שכתוב באתר שלי dantoren.com, אני מקליט ומופיע ברציפות משנת 1987. הקשר הישיר עם הקהל, המגע האנושי, היכולת לספר את הסיפור  שלי לקהל  שמקשיב לי בזמן אמת, הם הדלק האמיתי ליצירה שלי.

בימים אלה אני ממשיך להופיע בהופעת סולו שלי. רק בחודש האחרון הופעתי בצפון הארץ, בתל אביב, בקיבוצים ובדרום הארץ בפני חיילים, פצועים ומשפחותיהם. בקרוב יוצא אלבום ראשון של להקתי החדשה, 'לואי מרשל',  בה שותפים יובל מנדלסון, שכתב איתי את כל שירי האלבום, וחבריי הוותיקים – יובל שפריר, עופר קורן, ורועי הדס. האלבום הופק בעזרת מימון המונים, ויקרא 'כל הסימנים מראים'.

 

וכל הדרך שר שירים- ספר שירים במתנה

 

לפני כך וכך שנים הוצאתי ספר של המילים של השירים שלי שהולחנו עד לאותו זמן

אני מציע לכם אותו בעותק דיגטלי בחינם ללא התחיבות וללא בלה בלה

אם בא לכן.כם להלחין מחדש תרגישו חופשי

דן תורן- וכל הדרך שר שירים

הספר להורדה:  כל הדרך

תהנו, דן.

מה חדש בדן תורן.קום

אז ככה, האלבום דיבור בציבור שהוא פרויקט פתוח מיוחד שהקלטתי בשנת 2012, עלה לאתר וניתן להקשיב לו להוריד אותו ואף לשתתף בו

https://www.dantoren.com/he/music/dibur

עלה לאלבומים  פרויקט מיוחד שהקלטתי ב2012 במסגרת קול שני וחמישי

https://www.dantoren.com/he/music/178

סלון הפזמון של מאיר גולדברג ושלי עובר שינויים אנחנו מתרגשים מאד לקראת מרתון הכתיבה הראשון שלנו, הפרטים כאן

https://www.dantoren.com/he/home#!salonhapizmon

וחוץ מזה המוסך פתוח גם בשבת ובערבי חג

https://www.dantoren.com/he/home#!garage

שבוע טוב

דנ

לפעמים לפני החג

לפעמים לפני החג

כל נקודות הזמן נאספות לאחד

הבוקר ההוא שחתכנו לים

שרנו קרוסבי סטילס נש ובעיקר יאנג

 

הגענו למכולת בציר הצפוני

מתחת לאוררה בוראליס וקנינו

מיץ תפוזים ששכב ליד טבעי

אפשר היה לחתוך את המתח בינינו

 

בסכין נושקת סכין

עשן כחול מיתמר במטבח

תרמיז

תרמיזי בננה מכוכב מרוחק

 

ואז בקולנוע תכלת

לשמוע שוב שאין לבחור כמוני

מה לחפש בקהלת

פרסומת לסכין של מאיר אדוני

 

עוד  פעם במורד בן יהודה מול שצ'ופק

מישהו כתב העבודה משחררת

מתי למדנו להגיד על מה שלא הולך פאק

אוף את אומרת מתי כבר יתחיל הסרט

איתי פרל מלון ערבה ראיון עם אחי

צילום: אוהד רומנו

איתי  ואני מכירים דרך דנה ברגר, איתי הפיק ב2012 את האלבום שלי קפטן דנימו ונערי הסיפון הלו הם, הוא והדר שכטר.  אם אתם רוצי םלדעת האלבום ההוא ומה עשינו יש דרך, סרט ווידאו של כרבע שעה מספר את הסיפור שלנו מאז, כאן

אבל הפעם אנחנו כאן בעניין שלו, אז בואו נתחיל.

היי איתי אז ככה שמעתי את האלבום החדש רק פעם אחת עד עכשיו וישר התאהבתי בכמה שירים-אפשר לשאול אותך כמה שאלות?

-היי היי קפטן , בטח

איזה אלבום זה שלך?
-חמישי (!!!!!)אבל גם תלוי איך סופרים… "בנות" (2005), "מים מתחת לגשר" (2008),היה את האלבום עם דנה ברגר "הנה באתי הביתה" (2010) שאת רובו כתבתי ושרתי ועיבדתי אז אני מחשיב אותו בספירה.
ואז "מסע בלוז" (2012)
ואם פותחים את זה אז אני מכניס את "קפטן דנימו ונערי הסיפון" (2012) שעשינו יחד – אתה (דן תורן) והדר שכטר ואני,
ואת "העיקר זה המוסיקה" (2013) אלבום הופעה חיה של יוני רכטר שאני משתתף בו, האוסף הבארשבעי "08" (2015)
 ויש עוד כל מיני אלבומים שהייתי מעורב בהם בשנים האחרונות כמפיק/נגן/כותב/יועץ שנכנסים אצלי לקורות החיים המוסיקליים.
אתה מתעסק בשירים שלך הרבה ברגשות…  זה משהו שתפוס הרבה מקום בחיים שלך?
-מכיוון שידוע שאין לי מוח (מכיר תופעת בריחת המוחות ? אז זה עליי) אז יוצא שהיצר מביא ליצירה.
וככל שאתה בתוך חיים של יצירה אתה קשוב יותר ליצרים ולרגש אז כן זה מעסיק אותך הרבה לטוב ולרע.
בינתיים שמעתי שוב…
ואני מתאהב באלבום
כיף לשמוע
בתור כלכלן או מוזיקאי מה ההבדל בין כסף גדול לכסף קטן
 –בתור ארכיאולוג של התת מודע וחקלאי של חלומות בהקיץ –כסף קטן זה משהו שבזבזת בלי       לחשוב.וכסף גדול זה משהו שאף פעם לא יהיה לך.
 מה הנשק הסודי שלך? ומה בשיר?
-הנשק בשיר הוא תיאור מקרה של נשיקה שנאלצה להישמר בסוד למשך תקופה 
כדי לא לחשוף את שמות המתנשקים מחשש להתנקשות.
יש בשירים בחורה או בחורות אתה פונה אליה או אליהן לפעמים בגוף שני ולפעמים בגוף שלישי מספר לנו עליכם מי זאת? מי אלה? עד כמה אתה נאמן לאמת? למה אתה כן נאמן?
-אני נאמן לאמת כפי שהיא משתקפת דרך התודעה המתעתעת. נאמן למציאות שלפעמים עולה על כל דמיון (ולפעמים המציאות של היום אינה אלא פרי הדמיון של אתמול)
אני נאמן לאמת בזמן אמת – כלומר האמת הנתונה לפרשנות הטריה של הרגע הזה.
נאמן לאמת המתגלה לי עכשיו.
ולזו שאני לא מגלה עדיין.
בברכה האקו לוגית יש הרבה משחקי מילים משובחים
אבל זה נמצא בכל האלבום כמה עבדת על המילים באלבום ואיך?
-יש שירים באלבום שהעבודה עליהם נמשכה כמה שנים.
לאחרונה אני כותב לאט וממשיך לכתוב את השיר ולשכתב עד לרגע האחרון לפני ההקלטה
ורגע לפני ששולחים את האלבום למאסטרינג אני עוד נכנס ומשנה מילה כי לפעמים הכל
מאבד צורה ומשפטים מתערבבים, זה יכול להתחיל ממשחק מילים או רצף תודעה ורק שנים אחר כך בנסיעה באוטו
עולה לי משפט ואני מבין שזו התחלה או המשך של שיר, קצה של חוט. ולפעמים רק אחרי תקופה אתה מבין
על מה השיר הזה בעצם ואז לפעמים יש רצון להוסיף משהו או למחוק את המיותר.
אני עובד על זה כל הזמן וגם כשאני לא חושב על זה ועסוק במשהו אחר, זה שם באיזה חלק בראש מחכה להפעלה.
איזה חלק אתה הכי אוהב לכתוב להלחין להקליט להופיע, למה?
-קשה לומר. בכל אחד מהשלבים יש טוב ויש קושי.
העבודה על האלבום האחרון טלטלה אותי ברכבת הרים של פחד ואופוריה
מהכתיבה להקלטות ולהופעות ולקחתי את זה קצת קשה הפעם. לא ברור לי למה.
אני עדיין חושב שלהיות מוזיקאי זה המקצוע הטוב בעולם (בשבילי)
ואני חושב להמשיך עם זה
מה יהיה בהופעות?
-אווירה של בורדל, חגיגת בלוז
הרכב גדול ומפואר של 8 נגני על ואני ואורחים
בהפקה מוסיקלית של נדב אזולאי (שגם הפיק את האלבום)
תופים – מתן אפרת, בס – גיל נמט, חשמלית – נדב אזולאי, קלידים – דודו חמד
סקסופון – גל דהן, טרומבון – יאיר סלוצקי,טרומבון – ירון אוזנה, חצוצרה – ארתור קרסנובייב.

27/3/18 – היכל התרבות ת"א – אורח : יוני רכטר >> https://goo.gl/tbW7bZ

27/4/18 – אולם מופעים קיבוץ כברי- אורח : אריק ברמן >>https://goo.gl/pEZkRJ

24/5/18 – צוללת צהובה י"ם – אורחת : תמר אייזנמן >> https://goo.gl/CCUiQU

אני בפייסבוק – https://www.facebook.com/Itaypearl/

אוהב אותך איתי

 

רואים שלא רואים #19

אי שם בשנת 2000 ברי התחיל לעבוד על האחר, אלבום שהייתה לי הזכות לקחת בו חלק, אלבום שבא להגיד את המובן מאילו בשירים. הידיעה שהאחר הוא אתה שאין באמת הבדל ביננו לבינם יהיו אשר יהיו תהיינה אשר תהיינה. אחד השירים באלבום נקרא רואים שלא רואים ככה הוא נשמע באלבום  https://www.youtube.com/watch?v=iWH1AoSlhdM

ברי הוא אולי לא היוצר היחיד שעובד על אלבום במקביל, בית, כתיבה הקלטה, התחלות המשכים תיקונים החלפות של חלקים, אבל הוא היחיד שאני תמיד מרגיש שהוא יודע לאן הולכים גם אם אין מילים לתאר את המקום הזה, גם אם זאת רק הרגשה, כולנו הולכים איתו למסע הזה כי לא משנה מה תהיה התוצאה, הדרך פאקינג שווה את זה.

אז ככה, רואים שלא רואים לא רצה להסתיים על הנייר, במחשב ובענן יש לי 17-18 גרסאות שונות של הטקסט. בכמה מהם יש 8 בתים. ( אשים את האחת הגרסאות הארוכות בסוף הקטע).יום אחד על הספה של מומו (אורי ברק) באולפן ברי לוקח מיקרופון שמומו מושיט לו  ובאוויר בעוד הסרט רץ והכפתור לחוץ על אדום הוא מקצר את כל הטקסט, שכל אותם חדשים הוא קורא לו שיר ראפ, שצריכות להיות בו הרבה מילים, לשני בתים. מומו מריץ את הסרט אחורה אנחנו מקשיבים ועם ארבע ידיים ושני עטים עורכים את כל הטקסט שהיה לנו לשני הבתים שאתם שומעים. זה לא שיר של הופעות זה לא שיר של המונים ולכן גם פחות מוכר. זה שיר על תופעה שלא עברה מן העולם עד היום, וייקח זמן עד שמשהו בעניין זה ישתנה. אנחנו צורכים  את הכאב של אחרים כדי לא להרגיש את הכאב של עצמנו והחזקים כלומר האנשים עם הכוח והכסף מנצלים את זה כדי לשסות אותנו בקבוצות  אחרות של בני מיננו. זה אולי עלוב כתופעה אבל אנושי כמו לנשום ואני חושש שהדהרה העיוורת שלנו לתוך צינורות הניאון של האינטרנט על כל גווניה לא מקצרת את הדרך שעלינו לעבור כדי לראות שהאחר הוא אתה הוא אני הוא היא הם, זה הכל אותו דבר.

 

 

רואים שלא רואים #גרסה 9

רואים שלא  שרואים

ואלו הימים

לילות של שימורים

עוברים בלי להשאיר עקבות וסימנים

 

רואים שלא רואים

האישונים מורחבים

קונים בייסורים מוכרים בייסורים

דברים שלא ממש צריכים

רצים ורוצים

להגיע לפני שיוצאים

לדעת בלי להבין

להתפלל בלי להאמין

 

עולים כאילו עולים

ואז פתום נופלים

נופלים אל המקום

והמקום נעול המפתחות בפנים

 

באלו הכלים

עולים הניגונים

לשומר האמונים שסובל את הדברים

הכי הכי יפים

רואים שלא רואים

חזרתי ואמרתי לך אבל את החזרת

לי ישר בפנים

 

אשרי המאמין

נבואה היא לשוטים

בכל זאת הם חוזרים

ימים נהדרים עם שמש במרומים

איש תחת גפנו

חוזרים לעולמים

 

ללא געגועים

לטעם החיים

ללא המנצחים

ובלי המפסידים

 

קשה להאמין כאילו כבר יודעים

רצים ומסתכלים החוצה רואים מה שרואים.

 

עץ הדעת תפוחים עם רעל

ונסיכה שמנשקת צפרדע

איש הפח, אריה, דחליל ביחד

אבנים, צהובות הן לרגליך

סוכריות וממתקים בשפע

ודג זהב מדבר פתאום אליך

זיכרונות צפים בדרך קבע

מנגינה שמלווה את צעדיך

 

 

 

ההופעה הבאה

יאללה כנס לאוטו סע מהר

 

אני פוחד שנאחר

 

טאג & טוני, העיר השניה

 

עשן הזמן, לבונטין

 

פתח חלון אני נחנק תגביר יאללה זה שיר מקסים

 

מרתף עשר,  ברבי כ"ס קס, אומו תעקוף ת'משאית

 

מה נעשה היום ראשון אולי את הלהיט?

 

ליקויד, פינגוין, הצוללת

 

או כמו ששמעתי אתמול בסינדרום מישהי אומרת  לבחורה אחרת

 

"אישרתי אותך בפייסבוק אבל אל תעשי מזה סרט"

 

לוגוס, טריף קולנוע דן

 

החוש השישי תנגן איתי ולא נגדי

 

היום היה מלא אתמול בקושי עשרים

 

מחר בפטריה, נקווה שיבואו ימבה אנשים

 

הלילה השניים עשר מתי אוספים אותך?

 

ברקה, גוס באר מקומות ששכחתי

 

מחר  מחר תהיה ההופעה הכי טובה