ראיון עם דפני ליף בעניין מחסור בהקרנות של סרטה המסקרן

Daphni Leef

דן: היי דפני אז נפגשנו בתחתית אחהצ ( לפני שבועיים) ודיברנו על ראיון לבלוג שלי בעניין מה קורה עם

הקרנות של "לפני שהרגלים נוגעות בקרקע" אז ככה, ממה שאני יודע זה סרט שעשית על התקופה

של  מהפכת האהלים או איך נקרא לה?

דפני: קראו לה בכל כך הרבה דרכים שזה לא משנה כל כך. מה שמשנה זה שהיא קרתה:) ואתה

צודק. עשיתי סרט שהוא סוג של חשבון נפש שלי עם התקופה הזו בחיי וגם עם זו שהגיעה אחריה.

דן: אז עברו שבע שנים מאז 2011 מהקיץ השלישי של האהבה, כמו שאני קראתי לו ועשית

סרט על התקופה ההיא ואני גוסס לראות אותו, לא הספקתי בהקרנות שהיו, איפה אפשר?

דפני: כרגע אי אפשר לצפות בו בשום מקום. הוא נמצא בממלכת הלימבו של הקולנוע הדוקומנטרי.

מדי פעם יש הקרנות שמוזמנות מראש. אבל בין ההקרנה בסינמטק שהייתה לבין השידור שלא קורה

בגוף המשדר, נכון לרגע זה אין איפה לצפות בו.

דן: אוף…. טוב, ספרי קצת על מאחורי הקלעים של היץ סרט עצמרי כזה

דפני: דן, אתה לא יכול לשאול אותי שאלה כל כך כללית ולצפות שתהיה לי תשובה חדה וקולעת.

חוצמזה שאני לא מבינה את השאלה כי אני לא יודעת מ ה המילים "היץ" ו-"עצמרי"

דן: חחח, את צודקת, הדיסגרפיה שלי …..פשוט  כי אני לתומי חשבתי  מיליון איש היו אז בכיכר המדינה

טוב נדלל 900000 שבאו לשמוע את איל גולן כביכול, מה עם המאה הנותרים, הם לא קהל פוטנציאלי?

דפני: חבל ששאלת את השאלה עם כזו ציניות. רוב האנשים שיצאו לרחובות באותו הקיץ היו בעניין

של התכנים של המחאה.  מזכירה לך שברגעי השיא של אותו הקיץ הייתה הסכמה של 89%

מהציבור בנוגע לתוכן. שזה הגיוני. מאחר ש-70 אחוזים כיום מרוויחים 10,000 ומטה. (אתה יכול

לנחש שיש אחוזים גבוהים של עובדי שכר מינימום בתוך השבעים אחוזים האלו, נכון?)

דן: צודקת לגמרי. בתחתית אמרתי לך, אז אולי תדברי עם אסף אמיר שהוא   איש נהדר שהיה אז

בשדרה מלא והוא מפיק קולנוע בעל כח מסוים שישיג לסרט דיל בקשת, ואם לא הוא אז מישהו אחר.

אני  מכיר את מולישגב אני יכול לבקש ממנו שידבר עם אבי ניר מה את אומרת?

דפני: מה שאני לוקחת מההצעה שלך זה את הידידות והרצון לעזור. תודה רבה לך על ההצעה

הנדיבה, אבל אין צורך.

דן: תראי זה אישי מה שאני הולך לשאול עכשיו, בזמן השדרה כתבתי לא פעם ברשתות שאני מאוהב

בך והתכוונתי שאני מאוהב במעשים שלך אני מודה שזה לא גמרי עבר לי ואת?

דפני: ……………

דן: כלומר במבט של שבע שנים לאחור, איך את רואה את דפני של אז? במילים של יותם חבר שלי,

אם היית יכולה לשלוח לה מכתב מהגרסה העדכנית שלך מה היית כותבת לה?

דפני: הייתי כותבת לה קצר ולעניין- "דפני, יש הרבה דברים שאת לא יודעת. אבל יש גם דברים שכן.

תסמכי על האינטואיציה שלך."

דן: פה ושם אני מתקשקש בטוויטר עם סתיו אני אפילו חושב שהיא יכולה להיות ראשת ממשלה

נהדרת יום אחד, מה את אומרת נלך ביחד להצביע לה ביום הזה?

דפני: אין דרך שבה נלך להצביע ביחד דן, אנחנו לא רשומים באותו ישוב.  ובנוגע למה אצביע –

כשהמערכת רקובה לא משנה מי השחקנים. אותי מעסיק מאוד איך משנים את לוח המשחק. ורק כדי

לצאת קצת מאמירות כלליות – איך הופכים את המערכת שמנהלת לנו את החיים לכזו שלא מושתת

על כוח, אלא על שיתוף פעולה. איך מבזרים כוח. איך מקיימים שיחה אמתית בין השלטון לבין

הציבור. תזכור שהמערכת הציבורית היא לא רק העומדים בראש. היא גם הפקידות. הרבה מתכניות

העבודה נמצאות במגירה שם. איך רותמים את המערכת לשינוי. בקיצור, אני עסוקה בשאלות קצת

אחרות.

דן: אני לא הכרתי את האנשים האחרים במטה של השדרה ולא עקבתי ממש אחרי מה קרה איתם, איך

זה עם השנים

דפני: שוב אתה והשאלות הכלליות שלך. אתה מוזמן לשלוח לכל העוסקים במלאכה שאלות על מנת

שיענו. מזכירה לך שגם היה מטה בתל אביב, אבל גם הייתה מנהיגות בכל מאהל. יש הרבה אנשים

שאני עדיין בקשר אתם או ששוקם אתם קשר אחרי כן. יש אנשים שאני גם לא בקשר אתם ולכן אני

לא יודעת מה לענות לך על זה.

דן: טוב, שאלה אחרת, אני יכול לגנוב ממך את הסרט ולהעלות אותו באופן לא חוקי לרשת, איפה אני

יכול למצוא עותק שלו כי לעשות אותו

דפני: כשאתה שואל את זה ככה, ישיר, אין לי ברירה אלא להגיד לך שאני אזרחית שומרת חוק:)

דן: אוקי, מה את עושה בקיץ החם הזה?

דפני: עובדת ועובדת ועובדת ונערכת לתקופת הבחירות בתל אביב (אני לא רצה- משהו אחר…)

דן: אז מתי נראה את הסרט בכל זאת?

דפני: שאלה טובה. מבטיחה שברגע שאדע אגיד לך.

דן: ניסיון אחרון, אם אנשים פרטיים מבקשים את שולחת להם לינק סודי?

דפני: לרוב לא, בגלל שככה יכולה להיות דליפה ואני תחת חוזה.  חוצמזה, אני עדיין מקווה שהסרט

ימצא את דרכו לקהל בזמן שהוא אמור.

דן: טוב נשברתי, אז מתי הולכים לשתות בירה?

דפני: יאללה בוא נפתח יומנים:)

___________________ אחרי שקרא ועימד את הראיון

דן: (לעצמו) עדיין הכי שווה בארץ.

עמיר לב *חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל

עמיר לב מוציא את האלבום התשיעי שלו 'חשמל מהשמש' ספוילר *** האלבום נפלא. אנחנו חברים כבר למעלה מעשור, הלכתי להופעה שמעתי את האלבום כמה פעמים וצלצלתי לעמיר

הנה השיחה –

https://soundcloud.com/dan-toren/amir-lev

אני באופן אישי רוצה שתלכו להופעה שלו, כדאי לכם מאוד

עמיר לב -גיטרה, שירה / נווה קורן – תופים / נתן זהר – עוּד / היתאם בשארה – כלי הקשה / סאונד:שלומי גוילי

צילום: תומר גילת    

 

מופעים במופע חגיגי לכבוד צאת האלבום בבארבי תל אביב ב 30.6 כרטיסים https://www.barby.co.il/showcat.aspx?id2=2067

הפייסבוק הרשמי של עמיר https://www.facebook.com/amirlevofficial/

 

צילום: יואב רודה

 

עמיקם תורן ( דוד שלי) אומן אנגלי בינלאומי חשוב ( ומצליח) מציג פה עכשיו בארץ וזה לא דומה לשום דבר

עמיקם תורן הוא דוד שלי, דוד אהוב וכיפי שגר בלונדון מאז שנות השבעים המוקדמות, שהיה מרגש לנסוע אליו שהייתי בתיכון, הוא מצחיק ומעניין לדבר איתו, הוא פתוח וכן לגבי דעותיו על החיים ויש הרבה מה ללמוד ממננו, אבל חוץ מזה הוא אומן. בעצם הוא קודם כל אומן. אומן  שבעשור האחרון הפך למבוקש, העובדות שלו נמכרות ברחבי הגלובוס והוא מקור גאווה עצומה למשפחה שלנו

עכשיו הוא בארץ, לרגל תערוכה של עבודות חדשות שלו בגלריה נגא, זה הלינק לתערוכה בגלריה

http://www.nogagallery.com/exhibition/reproductions/

 

 

דיברתי איתו על התערוכה המרתקת שלו ( אני לא אוביקטיבי בעליל אני מת על העבודות שלו מאז שהייתי נער)

הנה ההקלטה –  שיחה עם עמיקם תורן

והנה תרגום לעברית  של הטקסט שמלווה את התערוכה :

עמיקם תורן

תערוכת יחיד – REPRODUCTION

18.5.18-23.6.18

 

טקסט : ג'ון סלייס

 

עמיקם תורן מגדיר עצמו כ"יוצר-הוגה". הצימוד מרמז לקדימותם של חומריות מסוימת והעיסוק הפיזי בחומרים וביצירתם (ואף בפירוקם), כאשר תהליך החשיבה מגיע בהמשך ומתכתב באופן הדוק עם התוצר החומרי. ואכן, הקשר בין רעיון לחומריות, או בין תוכן לצורה, הוא ציר מרכזי בפרקטיקה העשירה ובעלת החשיבות ההיסטורית של תורן, בעוד שמושג הייצוג חוזר שוב ושוב כנושא מרכזי בעשייתו.

עמיקם תורן עובד לעיתים קרובות בסדרות . בסדרת הרפרודוקציות הוא מקבץ ומגבש חלקים גדולים מן העשייה והחשיבה שלו לאורך ארבעים שנות יצירה. עבודות אלה הן ישירות באופן מתעתע ולכאורה קלות לתיאור, עד שמנסים לקשור את אופן עשייתן למסגרת המושגית שבה הן פועלות. טלו ציור מן המוכן, הסירו את הציור ממסגרת העץ שעליה נמתח ושטחו אותו תוך חשיפת הפינות והקפלים, ואז גזרו שתיים או ארבע מן הפינות, או את עמודי הבד שתוחמים את השוליים העליונים והתחתונים או הימניים והשמאליים של הציור. הדביקו את חתיכות הציור הגזור על בד חדש. הפרגמנטים המחוברים לבד המתוח הופכים למסגרת שמקיפה את הרפרודוקציה. טחנו את שאריות צבע השמן המבודד עד להסרת כל הפיגמנט, ערבבו פיגמנט זה עם אקריליק חסר צבע ליצירת צבע חדש. החזירו את הצבע לבד החדש מתוך ייצוג שווה ומלא של הפיגמנטים ופלטת הצבעים שבהם השתמש הצייר  המקורי. העבודה הגמורה מאזכרת את הציור המקורי באמצעות כותרת תיאורית – סופה, טבע דומם, או נוף, שעדיין שמורים בזיכרון או כבר נשכחו. מה שבמבט ראשון מכריז על עצמו כציור מונוכרומטי, במבט שני חושף את המנעד המלא של פלטת הצבעים שבה השתמש הציור הקודם ועדיין נוכחת כאן – מוכתבת על ידי הציור המקורי.

זוהי פעולה מורכבת ורבת עוצמה – השטחה של השטוח. השטיחות האינהרנטית של מישור התמונה מודגשת ומועצמת במהלך זה. הכול נוכח ברפרודוקציות של תורן, הציור ופעולת יצירת הציור ממוסגרים וממוסגרים מחדש, הישן הופך לחדש ותנאי הייצוג שכל יצירת אמנות בעלת משמעות נוגעת בהם, לא רק משוכפלים אלא גם נחשפים במה שהוא ספק צילום רנטגן ספק פעולת נתיחה. עבודות אלה מציעות גם שיח על וביקורת של יחסי השארות בין הצילום לציור ולרפרודוקציה של הציור. הרפרודוקציות של עמיקם תורן הן ארכיאולוגיה של הפעולה, המדיום והפרקטיקה, אשר חוקרות את פעולת הציור ואת האובייקט הציורי בקפדנות וברצינות יוצאות דופן.

ובמילים שלי- שווה לכם מאד ללכת לראות גם אם אתם לא אנשים שמרבים לראות אומנות, פשוט כי  זאת תערוכה קולית ביותר

מה חדש בדן תורן.קום

אז ככה, האלבום דיבור בציבור שהוא פרויקט פתוח מיוחד שהקלטתי בשנת 2012, עלה לאתר וניתן להקשיב לו להוריד אותו ואף לשתתף בו

https://www.dantoren.com/he/music/dibur

עלה לאלבומים  פרויקט מיוחד שהקלטתי ב2012 במסגרת קול שני וחמישי

https://www.dantoren.com/he/music/178

סלון הפזמון של מאיר גולדברג ושלי עובר שינויים אנחנו מתרגשים מאד לקראת מרתון הכתיבה הראשון שלנו, הפרטים כאן

https://www.dantoren.com/he/home#!salonhapizmon

וחוץ מזה המוסך פתוח גם בשבת ובערבי חג

https://www.dantoren.com/he/home#!garage

שבוע טוב

דנ

רואים שלא רואים #19

אי שם בשנת 2000 ברי התחיל לעבוד על האחר, אלבום שהייתה לי הזכות לקחת בו חלק, אלבום שבא להגיד את המובן מאילו בשירים. הידיעה שהאחר הוא אתה שאין באמת הבדל ביננו לבינם יהיו אשר יהיו תהיינה אשר תהיינה. אחד השירים באלבום נקרא רואים שלא רואים ככה הוא נשמע באלבום  https://www.youtube.com/watch?v=iWH1AoSlhdM

ברי הוא אולי לא היוצר היחיד שעובד על אלבום במקביל, בית, כתיבה הקלטה, התחלות המשכים תיקונים החלפות של חלקים, אבל הוא היחיד שאני תמיד מרגיש שהוא יודע לאן הולכים גם אם אין מילים לתאר את המקום הזה, גם אם זאת רק הרגשה, כולנו הולכים איתו למסע הזה כי לא משנה מה תהיה התוצאה, הדרך פאקינג שווה את זה.

אז ככה, רואים שלא רואים לא רצה להסתיים על הנייר, במחשב ובענן יש לי 17-18 גרסאות שונות של הטקסט. בכמה מהם יש 8 בתים. ( אשים את האחת הגרסאות הארוכות בסוף הקטע).יום אחד על הספה של מומו (אורי ברק) באולפן ברי לוקח מיקרופון שמומו מושיט לו  ובאוויר בעוד הסרט רץ והכפתור לחוץ על אדום הוא מקצר את כל הטקסט, שכל אותם חדשים הוא קורא לו שיר ראפ, שצריכות להיות בו הרבה מילים, לשני בתים. מומו מריץ את הסרט אחורה אנחנו מקשיבים ועם ארבע ידיים ושני עטים עורכים את כל הטקסט שהיה לנו לשני הבתים שאתם שומעים. זה לא שיר של הופעות זה לא שיר של המונים ולכן גם פחות מוכר. זה שיר על תופעה שלא עברה מן העולם עד היום, וייקח זמן עד שמשהו בעניין זה ישתנה. אנחנו צורכים  את הכאב של אחרים כדי לא להרגיש את הכאב של עצמנו והחזקים כלומר האנשים עם הכוח והכסף מנצלים את זה כדי לשסות אותנו בקבוצות  אחרות של בני מיננו. זה אולי עלוב כתופעה אבל אנושי כמו לנשום ואני חושש שהדהרה העיוורת שלנו לתוך צינורות הניאון של האינטרנט על כל גווניה לא מקצרת את הדרך שעלינו לעבור כדי לראות שהאחר הוא אתה הוא אני הוא היא הם, זה הכל אותו דבר.

 

 

רואים שלא רואים #גרסה 9

רואים שלא  שרואים

ואלו הימים

לילות של שימורים

עוברים בלי להשאיר עקבות וסימנים

 

רואים שלא רואים

האישונים מורחבים

קונים בייסורים מוכרים בייסורים

דברים שלא ממש צריכים

רצים ורוצים

להגיע לפני שיוצאים

לדעת בלי להבין

להתפלל בלי להאמין

 

עולים כאילו עולים

ואז פתום נופלים

נופלים אל המקום

והמקום נעול המפתחות בפנים

 

באלו הכלים

עולים הניגונים

לשומר האמונים שסובל את הדברים

הכי הכי יפים

רואים שלא רואים

חזרתי ואמרתי לך אבל את החזרת

לי ישר בפנים

 

אשרי המאמין

נבואה היא לשוטים

בכל זאת הם חוזרים

ימים נהדרים עם שמש במרומים

איש תחת גפנו

חוזרים לעולמים

 

ללא געגועים

לטעם החיים

ללא המנצחים

ובלי המפסידים

 

קשה להאמין כאילו כבר יודעים

רצים ומסתכלים החוצה רואים מה שרואים.

 

עץ הדעת תפוחים עם רעל

ונסיכה שמנשקת צפרדע

איש הפח, אריה, דחליל ביחד

אבנים, צהובות הן לרגליך

סוכריות וממתקים בשפע

ודג זהב מדבר פתאום אליך

זיכרונות צפים בדרך קבע

מנגינה שמלווה את צעדיך