ראיון ווטסאפ עם פיטר רוט המנהל האמנותי של 'מגבירים את הלילה'

לכבוד 'מגבירים את הלילה' הסופר מסקרן ערכתי ראיון ווטסאפ קצר עם אח שלי פיטר רוט שהוא המנהל האמנותי של הלילה, כדי שאם אתם כמו שאני הייתי בשנה שעברה ואח"כ התחרטתי לא הלכתי, שאננים, או שעוד לא בחרתם לבוא תוכלו להציץ לתוך הראש של האיש שלכל הדעות הוא מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית ועושה את זה מאהבה ובאהבה

פיטר: "ליינאפ לפנים"

הנה הראיון המלא

[14:43, 9/4/2019] דן תורן: פיט

[14:43, 9/4/2019] דן תורן: דנקה פה

[14:45, 9/4/2019] דן תורן: אני יודע שאתה עסוק טילים אבל אני רוצה לשאול אותך ארבע שאלות בעניין מגבירים את הלילה שאתה המנהל האמנותי שלו. נותן לי חמש דקות מזמנך? 🙏🌹

[14:59, 9/4/2019] פיטר רוט: הי אחונה, זה בוואטס??

[15:04, 9/4/2019] דן תורן: ברור

[15:06, 9/4/2019] פיטר רוט: אז יאללה בכיף, אני אענה

[15:15, 9/4/2019] דן תורן: אוקי תודה אח אז ככה שאלה מספר 1 - מה זה בשבילך רוק אנד רול ישראלי

2- מה המקום של הרוק הישראלי במפת המוזיקה בארץ בימינו ( שאלה ששאל אותי סטטיק ולא ידעתי להשיב אמרתי לו
שאברר.. 😊)

3- אורלי ואני באים למגבירים את הלילה מתי אסור לי בשום אופן ללכת להשתין אל תשכח שבשנה הבאה אני בן 60, אבא

4- כיף לנהל אמנותית את הערב הזה? השואל שואל מתוך קנאה ולא של סופרים

6 דקות אחרי השאלות הגיעו התשובות.

[15:21, 9/4/2019] פיטר רוט: 1. אמר בזמנו יוסי אלפנט ז"ל, שלהיות רוקר ישראלי זה באד לאק.. נכון שבארץ פחות הורסים חדרי מלון ועברית פחות מתגלגלת על הלשון, אבל לרוק הישראלי יש את החספוס הייחודי שמערב בתוכו את החיים כאן, הצבא, החומוס, והים.
[15:22, 9/4/2019] פיטר רוט: והוא רק שלנו

[15:25, 9/4/2019] פיטר רוט: 2. אני חושב שהרוק חזר למקום הטבעי שלו. בעצם, רק לפרק זמן קצר מאוד הרוק פרח בארץ, באיחור אופנתי כרגיל. מי שאוהב רוק נשאר נאמן וממשיך להגיע להופעות בלי קשר למה שהולך כרגע.

[15:26, 9/4/2019] פיטר רוט: 3. לא הייתי מרשה לעצמי לפספס את ההופעה של פוליקר עם ויגן פרנדלי. הסט יכלול הרבה שירים של בנזין, משהו שלא קורה כל יום

[15:28, 9/4/2019] פיטר רוט: 4. כיף גדול. הרבה בגלל שהאומנים וכל הצוות שמפיק את הארוע נותנים את כל הלב.

[15:28, 9/4/2019] פיטר רוט: ומעבר לכך, מדובר בערימת שירים ממש טובה, וליינאפ לפנים

[15:30, 9/4/2019] דן תורן: תודה רבה פיט יופי של תשובות שלח לי תמונה לפה שאוכל לשים, נתראה שם 💓

[15:31, 9/4/2019] פיטר רוט: יסס

[15:33, 9/4/2019] דן תורן: 🙏✊🎸


[15:35, 9/4/2019] דן תורן: פששש איזה חחיך
[15:45, 9/4/2019] פיטר רוט: חפיף
[15:45, 9/4/2019] דן תורן: נתראה במוצש 👌 💝
פיטר רוט




כרטיסים: http://tinyurl.com/yydko6a7

ראיון עם דניאלה ספקטור נו פילטר על 'בהתחלה'

השיר 'בהתחלה' של דניאלה ספקטור עשה לי את זה ביג טיים כמו שאומרים אני כל הזמן רוצה לחזור לשמוע אותו והוא עורר אצלי כמה שאלות ואמרתי לעצמי שאני מנגן עם ג'נגו הקינג והבסיסט שלה ושאלתי אותו אם היא תסכים להתראיין לבלוג שלי על השיר והיא הסכימה אז הנה הראיון שנערך בווטסאפ בימים האחרונים אנפילטרד אנבריג'ד אנסנסורד

הנה השיר https://www.youtube.com/watch?v=-A2et4xwfHI המילים בקרדיטים

[19:21, 23/3/2019] דן תורן: דני אם מותר לקרוא לך בשם של בחורה שאני מכיר רק מהחלומות שלי, שמח שהסכמת להתראיין לבלוג שלי חח אז אני רוצה לשאול כמה שאלות על הטקסט של בהתחלה

שלי, שמח שהסכמת להתראיין לבלוג שלי חח אז אני רוצה לשאול כמה שאלות על הטקסט של בהתחלה

[19:21, 23/3/2019] דן תורן: אפשר כאן?

תעני כשיהיה לך זמן וחשק.. לא בוער

 [21:20, 23/3/2019] דניאלה ספקטור: הי הי, בכיף גדול(:

שלח

אוכל רק מחר להתפנות לזה

אז בטח אחזיר לך מחר או מחרתיים

 [21:21, 23/3/2019] דניאלה ספקטור: כיף שאתה כותב על השיר, תודה!

[21:21, 23/3/2019] דן תורן: כן השיר נשאר איתי הרבה זמן

[21:21, 23/3/2019] דן תורן: זה קורה לי בזמן האחרון עם שירים… מחול.. 😊

[21:21, 23/3/2019] דן תורן: פיבי בריג'רז

[21:21, 23/3/2019] דן תורן: קורט וייל

[21:22, 23/3/2019] דן תורן: קונן אוברסט

[21:22, 23/3/2019] דן תורן: ואת..

[21:22, 23/3/2019] דניאלה ספקטור: מחמאה גדולה 🙌

[21:22, 23/3/2019] דן תורן: 🎯❤

[21:22, 23/3/2019] דן תורן: תכף אנסח

[21:22, 23/3/2019] דן תורן: אני מקליט כמה סקיצות למחר

[22:01, 23/3/2019] דן תורן: ובכן דני

הבית הראשון הוא תיאור ויזיאולי ברור ויפה של זוג בלידה

מנקודת מבטה של הדוברת

מאוחר בערב בחדר יולדות

על הרצפה בחושך בין המכונות

אתה אחזת בי ניסיתי להרפות

ולא עזבת גם בתוך הצעקות

האם הבית הזה נכתב ראשון?

למה אני שואל…..כי הבית הבא

כבר הרבה פחות ברור

אני יודעת שבסוף זה ייגמר

הבוקר יחזור השער ייסגר

אבל עכשיו אני בתוך המעגל

אתה הולך איתי אבל אני לבד

הוא נראה המשך של הסיפור של חדר  החידה

אבל זה הרבה יותר מעורפל ומעלה כמה שאלות

למשל

מה יגמר? הכאבים? האהבה? החיים?

איזה שער ייסגר?

אם זה דימוי אז מה הוא מסתיר?

והשאלה העיקרית- איך החלטת לעבור מהקונקרטי למופשט ולמה?

המבנה של השיר נהדר לקח לי זמן להבין שיש כאן רק שני בתים

ופזמון סטייל גוספל שהולך ומתגבר

תדבר אליי, אל תניח לי לשקוע

יש אחיזה, יש אדם ויש כאן יד

היית שם כשאיבדתי את הכוח

בהתחלה, אני ראיתי את הסוף

שוב איזה סוף היא ראתה בהתחלה?

זה מסתורי ומסקרן וזה מעלה שאלות

הפזמון מרגש טילים גם אם אני לא מבין את המשפט על הסוף

תודה על השיר

למחרת

[22:33, 23/3/2019] דניאלה ספקטור: קיבלתי! ערב טוב

[22:33, 23/3/2019] דן תורן: 🤘💜

[22:57, 26/3/2019] דניאלה ספקטור: האם הבית הזה נכתב ראשון?

כן, השיר נכתב כמו שהוא מושר, מההתחלה לסוף (:

מה יגמר? הכאבים? האהבה? החיים?

השיר קורה בחדר לידה, ההתמודדות היא עם כאב וחושך גדול,

אני יודעת שזה זמני, אבל כשאתה בתוך חווייה גדולה ומטלטלת,

הידיעה שהיא תחלוף ושהבוקר יפציע, מרגישה רחוקה וחסרת משמעות.

בהתקרבות ללידה או למוות, נפתח שער, הצצה למשהו שהוא מעבר לסדר הרגיל של הדברים.

מעבר לכוחותינו, או לשליטתנו. אנחנו חוזרים למימדים האמיתיים שלנו בטבע.

השער הזה הוא זכות והזדמנות להציץ דרכו. בחיי היום יום הוא נשאר רחוק מאיתנו, סגור,

אנחנו שוכחים.

והשאלה העיקרית- איך החלטת לעבור מהקונקרטי למופשט ולמה?

באופן אינטואיטיבי. לא מתוך החלטה.

בשירים ובחיים אני נעה בין הקונקרטי למופשט במחשבה כל הזמן,

הדברים הם גם הם עצמם, קונקרטיים, אבל הם גם דימוי למשהו אחר, כל הזמן.

שוב איזה סוף היא ראתה בהתחלה?

אני מדברת על החיבור בין ההתחלה של החיים לסופם.

יש שם חוקיות דומה, אותו השער ואותה התמסרות לכוח גדול מאיתנו.

תודה על השאלות הטובות!

כיף

[23:12, 26/3/2019] דן תורן: יססס 👌 כבוד ותודה

[23:13, 26/3/2019] דן תורן: משינה בארבי שרים b sides יצאתי לעשן.. 😊

מחשבות על אתיקה- בעקבות 'האדמה שלי היא שירים' מאת ד"ר עדי אוריאן

עדי היא דוקטור לספרות השוואית באוניברסיטה העברית בירושלים, תחום המחקר שלה הוא תרגום, כמו כן היא עובדת עם נוער בסיכון, אל האדמה שלי היא שירים היא התוודעה בזמן שלקחה קורס באתיקה והמאמר שלה נכתב בלי יעד פרסומי ספציפי ככה שאם תרצו הוא מפורסם  כאן בפעם הראשונה.

מחשבות על אתיקה \ ד"ר עדי אוריאן, ינואר 2019

"האדם נולד חופשי; ובכל מקום הוא שרוי בכבלים"[1] – על שיתוף, אמנות, ואדמה.

הטופוגרפיה של היצירה האמנותית, הפצתה, צריכתה, שיתופיה, כל זה ועוד השתנה בעידן הדיגיטלי[2]. תגובתה של התעשייה וגם של חלק לא קטן מהאמנים לשינויים אלו שהביאו לשחרור הידע והיצירה, הייתה אגרסיבית ולדעת רבים בלתי ואף אנטי אמנותית. הם בעצם הגיבו במחשבה ואמצעים פרה-דיגיטליים, שאינם מתאימים לתקופה ולמתרחש[3]. ב1984, תבעו אולפני יוניברסל וולט דיסני את סוני על טכנולוגיה חדשה של קלטות הבטאמקס (Betamax) המאפשרות להקליט תכניות טלוויזיה ולצפות בהן בווידאו. יוניברסל הפסידו בטיעונים, בין השאר, שהם לא הוכיחו הפסדים כלכליים ושממילא מדובר ב"שימוש הוגן". אולם, בשנת 2000 הופיעה התביעה הראשונה הישירה מצד אמן, מטליקה, ואחריה הגיעו אחרים. התביעה הייתה נגד נפסטר (Napster) ובמקרה זה ולמרות התקדים כביכול עליו סמכה, הנתבעת הפסידה. ב2005, MGM  (שייצגו עוד 28 חברות על העיקרון המושחת, חונטאי, ביסודו של the enemy of my enemy is my friend) תבעו עוד טכנולוגית שיתוף של גרוקסטר (Grokster) – גרוקסטר הפסידה. כך גם ב2009 בתביעה של אריסטה (ואחרות) מול usenet.com. המגמה ברורה, אמנות היא עסק ואם תיגע (לאו דווקא תפגע) לנו בעסק – תיפגע. השאלה המהותית בעידן זה היא, מהי אמנות, מהי מוזיקה – האם היא מוצר, שירות, חוויה, זכות בסיסית או קניין פרטי? רוסו המצוטט בכותרת ממשיך וטוען שמה שנכון הוא טבעי; מה שטבעי הוא נכון, והקונבנציות או החוק האנושי לא ישנו אמת זאת, ויתרה מכך, כי מסחור האמנות משחית אותה ובהתאמה משחית את האדם והחברה. לפיכך, אני רואה בשיתוף ושיתוף קבצים בפרט אקט של מרי חברתי (civil disobedience) המבקש לחזור למקום אנושי טבעי יותר בו האמנות היא תוצר וכלי ואימפרטיב של רגש, הנאה, קהילתיות וערכיות (ובכ"ז שכרו יכול להיות בצדו). הפרויקט "האדמה שלי היא שירים" (2018-2019) בו אתרכז בעבודה קצרה זו, מייצג שינוי מתבקש זה.

במאמרו מ1994 על העידן הדיגיטלי, מצטט ברלו (Barlow, 1994) את תומס ג'פרסון, שיזם, למשל, את רעיון ויישום הספרייה הציבורית: That ideas should freely spread from one to another around the globe, for the moral and mutual instruction of man, and improvement of his condition, seems to have been… designed by nature… Invention then cannot, in nature, be a subject of property."

התפיסה של ברלו היא אוטופית (ומתבטאת כריאקציה לכלכלת הרכוש, הקפיטליסטית הנתפסת בעיניו כמיליטנטית) וטענתו שעד היום החברות והחוק שמרו על הבקבוק ולא על היין (כלומר על העטיפה ולא על היצירה עצמה) מה שלא יכול יותר להתקיים בעידן הדיגיטלי בו… אין בקבוק. הוא ממשיך ומזכיר שג'פרסון ואחרים המציאו בעצם את חוקי הקניין/זכויות היוצרים מתוך שאיפה להפיץ ולהנגיש את הידע והמחשבה, לא להרוויח מהם; כוונתם עוותה.  הוא מדבר על המידע – הטקסט, היצירה, השיר, כאורגניזם חי שמבקש להיות מופץ וככל שיופץ כך יישאר בגוף/מוח המארח. ברלו ראה את הנולד ודיבר בהרחבה תוך מתן הצעות אופרטיביות על הפורמט הדיגיטלי והצורך להתאים את החקיקה ואת המחשבה למעשה לעידן זה[4]. כמעט 20 שנים לאחר מכן, בהקדמה לספר על ה"גרייטפול דד" (הוא היה מכותבי השירים המרכזיים של הלהקה) טוען ברלו שבעידן הנוכחי בו תאוות הבצע עולה על כל תמריץ והיגיון, ובהיעדר חקיקה אפקטיבית, אפשר שאין ברירה אלא לחזור לתפיסה המבוססת על עקרונות אתיים ונאורים של תועלת משותפת, של צדק חברתי (common good) שידריכו אותנו אל עבר העתיד[5]. אל מול הטיעון הכלכלי הנפוץ והשגוי שלא לומר שקרי, כנראה, ניתן לצטט את בארנס, מעריץ שרוף של הלהקה ("דד הד" גאה), בין השאר, שקורא לגישה של ה"גרייטפול דד" enlightened self-interest, כלומר נאורות קהילתית-חברתית שממילא ובאופן אגבי או מכוון, מביאה גם לרווחיות[6].

בשנה שעברה כתבתי עבודה סמינריונית על פרויקט שעניין אותי מזה זמן מה להנגשת חומרים תיעודיים על ילדים בשואה המופעל כבר כמה שנים, בהתנדבות, על ידי עמיקם סלנט, מידען ותיק עם חזון ומשימה (וולטר בניימינית, נראה בהמשך) להנגיש ולקרב את העולם. דרכו הכרתי את האתר קריאייטיב קומונס, את המשימה, את מנוע החיפוש שהוא מציע, ואת החזון. וכך כתוב באתר:

קריאטיב קומנס (כך במקור Creative Commons) הוא ארגון שמטרתו "להעניק אלטרנטיבה ראויה למבנה הקיים של דיני זכויות יוצרים באופן שיאפשר ליוצרים לשתף יצירותיהם עם אחרים ולהעניק להם הרשאות רחבות יותר מאלו שמתאפשרות דרך דיני זכויות היוצרים, בצורה קלה, ברורה ובעיקר ללא עלויות.[7]" האתר הוקם ופועל מתוך ההבנה שהפורמט העיקרי היום ושיהיה בעתיד הוא הדיגיטלי, שיש להתרגל לכך, להבין את זה, ולהתאים את עולם היצירה לזה. האתר מציע, בין השאר, רשיונות מסוגים שונים תוך התאמתם למציאות המשפטית במדינה בה האמן יוצר/נמצא, רשיונות שהאמן שולט בהם ולא פורמט רישיון אחיד שאינו מאפשר גמישות. בנוסף, פועל הארגון בהתאם לחזון, לשחרר את החומר האקדמי בארץ וכל סוג פריט ה'מוגן' אך בעצם כבול על ידי חוק זכויות יוצרים.   

דן תורן, האמן היוצר המוערך, הוא מעריץ ומשתמש של האתר ומציין אותו כמשפיע מזה שנים על הלוך רוחו ועבודתו. הוא מגדיר את האתר כמאפשר לאחרים להשתמש, לשנות, לסמפל ולהעתיק את המוזיקה, עם הסימן המסחרי של CC דווקא במקום ולהיפך מC ששומר על זכויות היוצרים. דן תורן, שאינו דורש הצגה, עסק ועוסק בתחומי אמנות שונים ושיתף פעולה במשך שנות פעילותו עם עשרות ומאות אמנים אחרים. גישתו האינטואיטיבית לאמנות היא שהיא שייכת לכולם, ולטיעון הכלכלי הידוע לפיו שיתוף קבצים ושיתופים אחרים פוגעים בהכנסות הוא מגיב בפשטות, כמו למשל ה"גרייטפול דד" לפניו (בשנות ה60), שצריך לתת כדי לקבל[8] ובמילותיו של בארנס do good to do well[9]. כבר ב2002, דן העלה להורדה חופשית את אלבומו (שלא הושלם בעצם ולא הופץ בפורמט אחר) "כפתור לא גמור", זאת מספר שנים לפני רדיוהד  (סוף 2007) שחוזה ההקלטות שלהם הסתיים והם העלו את האלבום שלהם להורדה מהאתר שלהם במחיר שהמאזין/רוכש יבחר, אקט חברתי-מוסרי כמו גם שיווקי-מסחרי ממדרגה ראשונה, ולא שגרתי באותו זמן.

לפי הנס אגברכט (Eggebrecht) מוזיקה ראויה היא אוטופית בהגדרתה ומבקשת עולם שאינו מציאותי עדיין, כך היא ממלאת את השאיפה להתעלות[10]. סטרווינסקי הצהיר שמבחינתו ההקשבה ליצירתו של בטהובן היא "זכות אנושית בסיסית" a human right,  ומי יעז למנוע אותה[11]. לפני זמן מה, הגיע דן עם הרעיון לדורון פלסקוב, מפיק מוזיקה וסאונד[12] שאז הציע לצרף את ג'נגו[13] לפרויקט שהגיע זמנו – אלבום שיתופי, כנראה הראשון מסוגו בעולם וככזה ובהמשך לנאמר בעבודה זו מהווה פריצת דרך בחשיבה האמנותית האתית, הערכית, החוקית ואף העסקית המותאמת לעולם הדיגיטלי, ואולי פתרון תפיסתי ואף חקיקתי לאלו שמחפשים אותו. האלבום/הפרויקט נקרא "האדמה שלי היא שירים", שם שמציג  ומסמל את הטבעיות שמזכירים רוסו בכותרת העבודה וג'פרסון בגוף העבודה שבמעשה האמנות והיצירה. האדמה היא הטבע, שממנה היוצר בא ואליה הוא הולך, ומבחינה ערכית-אתית, לא יכול להיות בעצם מצב בו תימנע היצירה מאנשים באשר הם. הפרויקט לוקח את התפיסה הזאת צעד אחד משמעותי קדימה והופך את כל השירים ליצירות משותפות. הוא כולל עשרה שירים מקוריים שהגרסה הערומה שלהם הוקלטה ברמה הגבוהה ביותר, ערוצי הקלטה שניתנים לכל גולש/מתעניין בחינם. המשתף/משתתף, מפורסם[14] או אנונימי, מוזמן לבחור שיר ולעבוד עליו בדרך בה יבחר, כל אלמנט בשיר עצמו ו/או בהקלטות יכול לעבור שינויים. המשתתפים באלבום יהפכו לשותפים (ליצירה ולתמלוגים), כל משתתף על פי הביצוע שלו. בסיום הפרויקט, הביצועים באיכות הקלטה שתאושר על ידי דורון, המפיק, ילוקטו לאלבום בהפצה דיגיטלית (דרך   Lirit Records, בבעלותו של דורון).

דן רואה בעתיד לא רק אלבומים אלא עולם – עולם בו המידע עובר בקלות בין אנשים ומדינות, בו שיתופי הפעולה יחצו גבולות גיאוגרפיים, תרבותיים ואחרים, הוא רואה מאגר שיתופי שמגן על זכויות היוצרים מצד אחד ויחד עם זאת מאפשר מרחב פעולה בלתי נדלה לשיתופים. דן, ג'נגו ודורון בטוחים שהעתיד נמצא בשיתוף. ברלו (1994) מגדיר את אותו עיקרון בצורה מעניינת שעדיין לא התממשה: soon most information will be generated collaboratively by the cyber-tribal hunters gatherers of cyberspace.  והתפיסה המודרנית הפטרונית שאינה רואה למשל זכויות יוצרים או קניין ביצירות שבטיות, מסורתיות או עתיקות, תגלה שהחזרה לאדמת השירים, לטבע האמיתי של היצירה, לשיתוף האמיתי, מקבלת פורמט דיגיטלי.

החברות והאמנים שהיו רגילים עד היום לשלוט ביצירה וברווחים בעיקר על ידי הגבלת הגישה, הייצור וההפצה, צריכים לשנות את המודל העסקי הזה לפיו הם עובדים ועל פיו, לטענתם, הם מפסידים כסף (באופן יחסי כמובן). הפרויקט "האדמה שלי היא שירים" מדגים וריאציה למודל עסקי חדש אפשרי, אחד מני רבים[15]. בפרפרזה-הרחבה על דבריו של וולטר בנימין שהתבונן ב1968 על השכפול של יצירת האמנות ובפרט היצירה הספרותית, ניתן להתבונן על הדיגיטציה והשיתוף של המוזיקה, כשאיפה ומאמץ טבעי לקרב דברים, מבחינה מרחבית כמו גם אנושית[16].

 בספרו על הערך העסקי של ההתנהלות הערכית של ה"גרייטפול דד", בארנס מעיד שכשחברי הלהקה ראו את המקליטים של הופעותיהם בהמוניהם וקיבלו עצות למנוע את הקלטות ואף לתבוע את המקליטים, הם אמרו בינם לבין עצמם שאם בכלל המקליטים גונבים משהו, אף אחד לא ממש יודע מה הם גונבים[17]. לפיכך, הורשו המקליטים להישאר (ובהמשך קיבלו אזור הקלטה מיוחד) כל עוד לא יעשו שימוש בהקלטות למטרות רווח, כלומר מתוך אותה נאורות ערכית לאו דווקא בלתי פופולרית שמזכיר האקטיביסט/פזמונאי ברלו.  יוצרים, כותבים, אמנים, וכיו"ב לא יפסיקו ליצור, כפי שרואי השחורות האינטרסנטים טוענים[18], היצירה לא תפסיק בגלל שלא משלמים על הכל, מכל וכל, ובסכומי עתק בלתי פרופורציונאליים. אם בכלל, אם תורשה לי אמירה אמנותית אישית, חקיקה הגיונית ומעודכנת ומודלים עסקיים יצירתיים, ויותר מכך, גישה שיתופית ונאורה כפי שהוגדרה בקצרה כאן מצד האמנים, תביא לאמנות טובה באמת ותסנן את מי שנכנס ל'עסק' רק כדי לעשות כסף.

מקורות

יוניברסל נגד סוני (Betamax Case) – 1984

https://en.wikipedia.org/wiki/Sony_Corp._of_America_v._Universal_City_Studios,_Inc.

https://www.copyright.gov/fair-use/summaries/sonycorp-universal-1984.pdf

מטליקה נגד נפסטר – 2000

https://en.wikipedia.org/wiki/Metallica_v._Napster,_Inc.

MGM נגד גרוקסטר – 2005

https://www.law.cornell.edu/supct/html/04-480.ZO.html
https://en.wikisource.org/wiki/MGM_Studios,_Inc._v._Grokster,_Ltd.

אריסטה נגד Usenet.com – 2009

https://h2o.law.harvard.edu/cases/4560

Barlow, J. P. (1994) The Economy of Ideas. Wired. Retrieved from: https://www.wired.com/1994/03/economy-ideas/

Barnes, B. (2011) Everything I Know about Business I Learned from the Grateful Dead: The Ten, Most Innovative Lessons from a Long, Strange Trip. New York & Boston: Business Plus. (on Kindle)

Benjamin, W. (1968) The Work of Art in the Age of Mechanical Reproduction. Illuminations. Translated by Harry Zohn. New York: Schoken, 217-264.

Myrthianos, V. et al. (2016) How does Music as a Digital Service Affect Consumer Attitude and Behavior? Universia Business Review, 182-199.

Olufunmilayo, B. A. (2016) Copyright and Cognition: Musical Practice and Music Perception. St. John's Law Review, 90, 565-578.

Rousseau, J. J. (1762) The Social Contract, or Principles of Political Right. Translated by G. D. H. Cole. Retrieved from: https://www.marxists.org/reference/subject/economics/rousseau/social-contract/

Saffle, M. & Yang, H. (2010) Aesthetic and Social Aspects of Emerging Utopian Musical Communities. IRASM, 41:2, 319-341.

Singer, J. W. (2014) Justice Breyer, Grokster, and the Four Chord Song. Harvard Law Review, 128:416, 483-487.


[1] Rousseau, 1762, Book I.1 .בתרגום שלי

[2] Olufunmilayo, 2016, 566.

[3] Ibid., 568.

[4] כך גם מדגיש סינגר (Singer, 2014) במאמרו המתאר את גישתו של השופט ברייאר בתביעה מ2005.

[5] Barnes, 2011, Location 196-199 (מפה ואילך ציטוטים מספר זה יובאו על ידי "מיקום" בספר הדיגיטלי)

[6] Ibid., 589.

[7] http://creativecommons.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=30&Itemid=130&lang=he

[8] המידע והציטוטים באשר לדן תורן והפרויקט עליו אדבר מובאים מראיונות אישיים עם שלושת יוצריו ובעיקר מתוך דבריו של דן תורן עצמו ועל שיתוף הפעולה המרגש הזה, תודתי הנצחית להם. לפרויקט שעודו בהתהוות: https://www.youtube.com/channel/UCFjgSUNxKznZpQgk-SjYt4Q

[9] Barnes, 2011, 222, 469.

[10] Saffle, 2010, 322.

[11] Ibid. 2010, 322.

[12] זוכה פרס משרד התרבות למוזיקה לשנת 2013, שעובד עם אמנים ישראליים ובינלאומיים רבים.

[13] לשעבר "תערובת אסקוט", זמר, נגן, מלחין, ויוצר.

[14] הפרויקט צבר תאוצה מראשיתו, כך לאחרונה ארכדי דוכין הוציא גרסה לאחד השירים "גוסס עליה" שמתנגן בכל מקום ומצליח מאוד.

[15] Olufunmilayo, 2016, 569.

[16] Benjamin, 1968, 221.

[17] Barnes, 2011, 113.

[18] ראה, למשל, אצל Singer, 2014, טיעון מוסרי, משפטי וכלכלי. הוא בכ"ז מדגיש את גישתו הנאורה של השופט ברייאר שהבין שההתפתחות הטכנולוגית תיפגע אם יתבעו את ממציאיה שוב ושוב. ראה גם אצל Myrthianos, 2016 טיעון מוסרי, כלכלי, חברתי. ועוד.

איך נולד פרויקט האדמה שלי היא שירים

עיצוב: אביעד זיסמן

אפשר להתחיל ככה,
כשהייתי ילד קטן לפני גיל עשר אני חושב, ברחוב גורדון 79, בקומת קרקע מתחתנו (אנחנו גרנו בשלישית) גרה אישה שנראתה לי אז מאד זקנה אבל יתכן שהייתה בגיל שלי עכשיו (58) שאירחה בביתה כל שבוע רבעיה של אנשים בערך בני גילה ואולי טיפה יותר מבוגרים שניגנו מוסיקה קאמרית, אולי באופן תחביבי ואולי הם עשו חזרות להופעות, , אין לי דרך לברר. בכל אופן הייתי מעביר שם שעה שעתיים אחה"צ מידי פעם, מקשיב לצ'לו ,שתי ויולות וכינור את או יותר סביר שני כינורות ויולה וצלו, ואהבתי את המוזיקה אבל לגם את השיחות בין קטעי הנגינה, על דברים של מבוגרים. זה היה מסקרן. ככה גם הרגשתי כשהייתי יושב בחושך בתאטרון חיפה בקיץ מקשיב ורואה שעות של חזרות, אבא שלי שיחק בתאטרון חיפה הרבה מאד שנים…
אבל אולי גם אפשר להתחיל את הסיפור על ששת הכלבים של דנה ועמיר בכפר בגליל המערבי…

בסוכות לפני שנה חברים שלי דנה ועמיר נסעו לאיטליה עם הילדים לעשרה ימים ואני באתי לשמור על הבית על החיות ולטפל בצמחיה וגם לקבל עשרה ימים של שקט ולחשוב ולכתוב. מדובר בהרבה חיות והרבה צמחיה, מאין חווה קטנה. באתי ללא ניסיון מוקדם אבל דנה הסבירה לי הכל טוב טוב שבוע לפני כשבאתי לסיור, וציידה אותי ברשימות ופתקים ורשת של חברות וחברים מהכפר למקרה שאסתבך.
ביום השני, אחרי שהאכלתי את החמורים ראיתי את ששת הכלבים, עומדים שוב לידי וחצי מתחילים ללכת במעלה ההר, ממש מסמנים לי עם הראש להמשיך לכיוון ההוא. אז קלטתי את הרמז והלכתי איתם לטיול הזה. במעלה ההר הם חתכו שמאלה ונכנסו לבית הקברות הקטן שהסתתר בין העצים. אפשר להגיד שכמעט שכחתי שיש שם אחד כזה וכמעט שכחתי שחבר נעורי האהוב דני קבור שם. נכנסתי לאזור הקברים המועטים חיפשתי קצת מצאתי את הקבר שלו, התיישבתי עליו, עצמתי עיניים ועפתי לתוך הזיכרונות שלנו יחד ולאיך שהוא צייר נפלא, התחלתי לבכות בכי פתוח ומשחרר. והבטחתי לו שאצייר לו ציור למרות שאני ממש לא יודע לצייר, ולמחרת כשהכלבים סימנו לי עם הראש אחרי החמורים לעלות כבר לא היססתי עליתי ושמתי את הציור של הפנים הזורחות שלו שציירתי בצבעים שמצאתי בחדר הילדים בבית.
אני תמיד כותב שירים גם כשקשה לי וגם כשקל. ואם אין לי שירים כי אני מוצף מידי רגשית אני כותב מאין כתיבת רצץ יומנית כזו. בימים האלה בסוכות בגליל לבד כתבתי קטעי יומן וגם שני שירים והלחנתי אותם. אחד מהם הוא 'האדמה שלי היא שירים'. כשהדגש כמובן על שירים. השיר מספר על הימים האלה בכפר ובפזמון אני אומר שבסוף אני חוזר ( הביתה , לעצמי לחיי העיר ) ואני אומר שתמיד זה מסתדר ומתחבר כי אני מאמין בתפילות בתוך השירים, זה עושה טוב לאורך זמן.

אפשר גם להתחיל ככה,
מישהו ברכב כל שהוא העיף את יניב חבר שלי, סאנודמן מעולה שעובד בדנים האחרונות בעיקר בעולם הפרסומות מהאופנוע. הידיים שלו נפגעו והוא נאלץ להית בבית כמה חודשים . בזמן הזה ביקרתי אותו כמה פעמים, והוא אמר שישמח לבוא אלי לסטודיו לחולון עם המחשב הנייד והכרטיס קול להקליט אותי אם מתאים לי. וכך יצא שהקלטנו כמה שירים ביניהם את מה זה משנה ואת האדמה שלי היא שירים על קליק, בצורה טובה. שלחתי לדורון פלסקוב לשמוע כי זכרתי שעשינו יחד עבודה מצוינת ב'למה באת', אחד משני השירים החדשים שהקלטנו לאוסף שלי 'לא ארזתי לבד' . דורון הציע שאבוא להקליט אצלו באולפני אלסקה מיוזיק את מה זה משנה הוא האט את הטמפו המקורי שלי כמעט בחצי צרף את שופתו בן שופן ולקח את ההפקה למקום אחר לגמרי ממה שאני הרגשתי כלפי השיר באופן אינסטינקטיבי.
במקביל ג'נגו ואני המשכנו את מה שהתחלנו לעשות בקיץ 2017 במופע לכבוד 20 שנה לזבובים, וזה לכתוב שירים יחד. אני שולח לו טקסטים הוא מלחין וממשיכים משם לשנות את הטקסט בהתאם ללחן שנוצר. ואז בגלל שאני מחפש דרכים להקליט שירים ובגלל שאני תמיד חושב שמוזיקה זה אנשים, באחד הסשנים אצל דורון השמעתי לו את הסקיצות של ג'נגו , העליתי את הרעיון שנקליט כמה שירים בגרסה ערומה, וניתן אותם בחינם לכל מי שירצה ל עבוד עליהם, דורון נדלק יצאנו לדרך של מה שהפך לאלבום השיתופי הראשון.
אני רוצה לתת כאן קרדיט לאח שלי עופר קורן שלפני ארבע חמש שנים רצה לעשות פרויקט דומה עם הלהקה שלו The Dead Cowboys , עופר סיפר לי על זה אז והרעיון נשכח אצלו וכנראה באופן לא מודע נטמע אצלי, אז אני מרגיש שהוא מאבות הפרויקט. ג'נגו דורון ואני הבאנו את ערן ג'גו ( צלם במאי עורך וידאו) לתעד את הסשנים הראשונים, וכשמסתכלים על מה שדיברנו בהתחלה אפשר להרגיש שלא ידענו בדיוק לאן אנחנו הולכים עם זה. למעשה המצאנו את השביל תוך כדי הליכה. אנחנו עדיין נמצאים בדרך עם 25 ביצועים שונים לחלק מ11 השירים שהקלטנו. זה מרגש ויפה לראות ולשמוע את מה שקורה, עם הביצועים בסגנונות השונים, מטראפ והיפ הופ, פופ , רוק וסול, זה חדש לכולם וגם לנו ואנחנו מרוגשים מזה מאד.
תודה לכל מי שלוקחים ולוקחות חלק בזה. יש עוד חודש וחצי לאיסוף החומרים אז מי שרוצה מוזמנ.ת להיכנס לערוצים ששיתפנו לאחד מהשירים ( מומלץ לדעתי לאלו שפחות זכו לביצועים- ילד רגיל, מה זה משנה וחוף גורדון) ולהקליט גרסה ולשלוח לנו תודה לכולם שאתם חולמים והולכים איתנו למקום חדש ולא נודע.
באהבה
דן

האדמה שלי היא שירים ההכרזה

השירים, המילים והערוצים של הפרויקט

ראיון עם יותם בן חורין באמצע הטור חוף המערבי

יצאתי עם יותם לטור של שבועיים מלס וגאס עד פורטלנד וחזרה , 11 הופעות ורק אחת מהן לקהל ישראלי(הערב באפלו אלטו) בהופעות לקהל האמריקאי אני פותח לו בחמישה שירים ו מצטרף אליו לחמישה בסוף ההופעה, זאת חוויה שאני עוד לא מעכל, חלום של שנים שפוגש מציאות אלטרנטיבית של אנשים כמונו חולי מוזיקה שבאים להפועות ומפרגנים ומחבקים ומתרגשים
אנשים נהדרים בכל מקום . ישנים מעט נוהגים הרבה צוחקים מלא ,אני עוד לא בטוח שאני מקיף את גוגל החוויה הזאת. אז בסיאטל אתמול ישבנו במטבח של הבחורה ששמרנו לה על החתול ליומיים לדבר
ראיון עם יותם

ראיון עם דפני ליף בעניין מחסור בהקרנות של סרטה המסקרן

Daphni Leef

דן: היי דפני אז נפגשנו בתחתית אחהצ ( לפני שבועיים) ודיברנו על ראיון לבלוג שלי בעניין מה קורה עם

הקרנות של "לפני שהרגלים נוגעות בקרקע" אז ככה, ממה שאני יודע זה סרט שעשית על התקופה

של  מהפכת האהלים או איך נקרא לה?

דפני: קראו לה בכל כך הרבה דרכים שזה לא משנה כל כך. מה שמשנה זה שהיא קרתה:) ואתה

צודק. עשיתי סרט שהוא סוג של חשבון נפש שלי עם התקופה הזו בחיי וגם עם זו שהגיעה אחריה.

דן: אז עברו שבע שנים מאז 2011 מהקיץ השלישי של האהבה, כמו שאני קראתי לו ועשית

סרט על התקופה ההיא ואני גוסס לראות אותו, לא הספקתי בהקרנות שהיו, איפה אפשר?

דפני: כרגע אי אפשר לצפות בו בשום מקום. הוא נמצא בממלכת הלימבו של הקולנוע הדוקומנטרי.

מדי פעם יש הקרנות שמוזמנות מראש. אבל בין ההקרנה בסינמטק שהייתה לבין השידור שלא קורה

בגוף המשדר, נכון לרגע זה אין איפה לצפות בו.

דן: אוף…. טוב, ספרי קצת על מאחורי הקלעים של היץ סרט עצמרי כזה

דפני: דן, אתה לא יכול לשאול אותי שאלה כל כך כללית ולצפות שתהיה לי תשובה חדה וקולעת.

חוצמזה שאני לא מבינה את השאלה כי אני לא יודעת מ ה המילים "היץ" ו-"עצמרי"

דן: חחח, את צודקת, הדיסגרפיה שלי …..פשוט  כי אני לתומי חשבתי  מיליון איש היו אז בכיכר המדינה

טוב נדלל 900000 שבאו לשמוע את איל גולן כביכול, מה עם המאה הנותרים, הם לא קהל פוטנציאלי?

דפני: חבל ששאלת את השאלה עם כזו ציניות. רוב האנשים שיצאו לרחובות באותו הקיץ היו בעניין

של התכנים של המחאה.  מזכירה לך שברגעי השיא של אותו הקיץ הייתה הסכמה של 89%

מהציבור בנוגע לתוכן. שזה הגיוני. מאחר ש-70 אחוזים כיום מרוויחים 10,000 ומטה. (אתה יכול

לנחש שיש אחוזים גבוהים של עובדי שכר מינימום בתוך השבעים אחוזים האלו, נכון?)

דן: צודקת לגמרי. בתחתית אמרתי לך, אז אולי תדברי עם אסף אמיר שהוא   איש נהדר שהיה אז

בשדרה מלא והוא מפיק קולנוע בעל כח מסוים שישיג לסרט דיל בקשת, ואם לא הוא אז מישהו אחר.

אני  מכיר את מולישגב אני יכול לבקש ממנו שידבר עם אבי ניר מה את אומרת?

דפני: מה שאני לוקחת מההצעה שלך זה את הידידות והרצון לעזור. תודה רבה לך על ההצעה

הנדיבה, אבל אין צורך.

דן: תראי זה אישי מה שאני הולך לשאול עכשיו, בזמן השדרה כתבתי לא פעם ברשתות שאני מאוהב

בך והתכוונתי שאני מאוהב במעשים שלך אני מודה שזה לא גמרי עבר לי ואת?

דפני: ……………

דן: כלומר במבט של שבע שנים לאחור, איך את רואה את דפני של אז? במילים של יותם חבר שלי,

אם היית יכולה לשלוח לה מכתב מהגרסה העדכנית שלך מה היית כותבת לה?

דפני: הייתי כותבת לה קצר ולעניין- "דפני, יש הרבה דברים שאת לא יודעת. אבל יש גם דברים שכן.

תסמכי על האינטואיציה שלך."

דן: פה ושם אני מתקשקש בטוויטר עם סתיו אני אפילו חושב שהיא יכולה להיות ראשת ממשלה

נהדרת יום אחד, מה את אומרת נלך ביחד להצביע לה ביום הזה?

דפני: אין דרך שבה נלך להצביע ביחד דן, אנחנו לא רשומים באותו ישוב.  ובנוגע למה אצביע –

כשהמערכת רקובה לא משנה מי השחקנים. אותי מעסיק מאוד איך משנים את לוח המשחק. ורק כדי

לצאת קצת מאמירות כלליות – איך הופכים את המערכת שמנהלת לנו את החיים לכזו שלא מושתת

על כוח, אלא על שיתוף פעולה. איך מבזרים כוח. איך מקיימים שיחה אמתית בין השלטון לבין

הציבור. תזכור שהמערכת הציבורית היא לא רק העומדים בראש. היא גם הפקידות. הרבה מתכניות

העבודה נמצאות במגירה שם. איך רותמים את המערכת לשינוי. בקיצור, אני עסוקה בשאלות קצת

אחרות.

דן: אני לא הכרתי את האנשים האחרים במטה של השדרה ולא עקבתי ממש אחרי מה קרה איתם, איך

זה עם השנים

דפני: שוב אתה והשאלות הכלליות שלך. אתה מוזמן לשלוח לכל העוסקים במלאכה שאלות על מנת

שיענו. מזכירה לך שגם היה מטה בתל אביב, אבל גם הייתה מנהיגות בכל מאהל. יש הרבה אנשים

שאני עדיין בקשר אתם או ששוקם אתם קשר אחרי כן. יש אנשים שאני גם לא בקשר אתם ולכן אני

לא יודעת מה לענות לך על זה.

דן: טוב, שאלה אחרת, אני יכול לגנוב ממך את הסרט ולהעלות אותו באופן לא חוקי לרשת, איפה אני

יכול למצוא עותק שלו כי לעשות אותו

דפני: כשאתה שואל את זה ככה, ישיר, אין לי ברירה אלא להגיד לך שאני אזרחית שומרת חוק:)

דן: אוקי, מה את עושה בקיץ החם הזה?

דפני: עובדת ועובדת ועובדת ונערכת לתקופת הבחירות בתל אביב (אני לא רצה- משהו אחר…)

דן: אז מתי נראה את הסרט בכל זאת?

דפני: שאלה טובה. מבטיחה שברגע שאדע אגיד לך.

דן: ניסיון אחרון, אם אנשים פרטיים מבקשים את שולחת להם לינק סודי?

דפני: לרוב לא, בגלל שככה יכולה להיות דליפה ואני תחת חוזה.  חוצמזה, אני עדיין מקווה שהסרט

ימצא את דרכו לקהל בזמן שהוא אמור.

דן: טוב נשברתי, אז מתי הולכים לשתות בירה?

דפני: יאללה בוא נפתח יומנים:)

___________________ אחרי שקרא ועימד את הראיון

דן: (לעצמו) עדיין הכי שווה בארץ.

עמיר לב *חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל מהשמש*עמיר לב*חשמל

עמיר לב מוציא את האלבום התשיעי שלו 'חשמל מהשמש' ספוילר *** האלבום נפלא. אנחנו חברים כבר למעלה מעשור, הלכתי להופעה שמעתי את האלבום כמה פעמים וצלצלתי לעמיר

הנה השיחה –

https://soundcloud.com/dan-toren/amir-lev

אני באופן אישי רוצה שתלכו להופעה שלו, כדאי לכם מאוד

עמיר לב -גיטרה, שירה / נווה קורן – תופים / נתן זהר – עוּד / היתאם בשארה – כלי הקשה / סאונד:שלומי גוילי

צילום: תומר גילת    

 

מופעים במופע חגיגי לכבוד צאת האלבום בבארבי תל אביב ב 30.6 כרטיסים https://www.barby.co.il/showcat.aspx?id2=2067

הפייסבוק הרשמי של עמיר https://www.facebook.com/amirlevofficial/

 

צילום: יואב רודה

 

עמיקם תורן ( דוד שלי) אומן אנגלי בינלאומי חשוב ( ומצליח) מציג פה עכשיו בארץ וזה לא דומה לשום דבר

עמיקם תורן הוא דוד שלי, דוד אהוב וכיפי שגר בלונדון מאז שנות השבעים המוקדמות, שהיה מרגש לנסוע אליו שהייתי בתיכון, הוא מצחיק ומעניין לדבר איתו, הוא פתוח וכן לגבי דעותיו על החיים ויש הרבה מה ללמוד ממננו, אבל חוץ מזה הוא אומן. בעצם הוא קודם כל אומן. אומן  שבעשור האחרון הפך למבוקש, העובדות שלו נמכרות ברחבי הגלובוס והוא מקור גאווה עצומה למשפחה שלנו

עכשיו הוא בארץ, לרגל תערוכה של עבודות חדשות שלו בגלריה נגא, זה הלינק לתערוכה בגלריה

http://www.nogagallery.com/exhibition/reproductions/

 

 

דיברתי איתו על התערוכה המרתקת שלו ( אני לא אוביקטיבי בעליל אני מת על העבודות שלו מאז שהייתי נער)

הנה ההקלטה –  שיחה עם עמיקם תורן

והנה תרגום לעברית  של הטקסט שמלווה את התערוכה :

עמיקם תורן

תערוכת יחיד – REPRODUCTION

18.5.18-23.6.18

 

טקסט : ג'ון סלייס

 

עמיקם תורן מגדיר עצמו כ"יוצר-הוגה". הצימוד מרמז לקדימותם של חומריות מסוימת והעיסוק הפיזי בחומרים וביצירתם (ואף בפירוקם), כאשר תהליך החשיבה מגיע בהמשך ומתכתב באופן הדוק עם התוצר החומרי. ואכן, הקשר בין רעיון לחומריות, או בין תוכן לצורה, הוא ציר מרכזי בפרקטיקה העשירה ובעלת החשיבות ההיסטורית של תורן, בעוד שמושג הייצוג חוזר שוב ושוב כנושא מרכזי בעשייתו.

עמיקם תורן עובד לעיתים קרובות בסדרות . בסדרת הרפרודוקציות הוא מקבץ ומגבש חלקים גדולים מן העשייה והחשיבה שלו לאורך ארבעים שנות יצירה. עבודות אלה הן ישירות באופן מתעתע ולכאורה קלות לתיאור, עד שמנסים לקשור את אופן עשייתן למסגרת המושגית שבה הן פועלות. טלו ציור מן המוכן, הסירו את הציור ממסגרת העץ שעליה נמתח ושטחו אותו תוך חשיפת הפינות והקפלים, ואז גזרו שתיים או ארבע מן הפינות, או את עמודי הבד שתוחמים את השוליים העליונים והתחתונים או הימניים והשמאליים של הציור. הדביקו את חתיכות הציור הגזור על בד חדש. הפרגמנטים המחוברים לבד המתוח הופכים למסגרת שמקיפה את הרפרודוקציה. טחנו את שאריות צבע השמן המבודד עד להסרת כל הפיגמנט, ערבבו פיגמנט זה עם אקריליק חסר צבע ליצירת צבע חדש. החזירו את הצבע לבד החדש מתוך ייצוג שווה ומלא של הפיגמנטים ופלטת הצבעים שבהם השתמש הצייר  המקורי. העבודה הגמורה מאזכרת את הציור המקורי באמצעות כותרת תיאורית – סופה, טבע דומם, או נוף, שעדיין שמורים בזיכרון או כבר נשכחו. מה שבמבט ראשון מכריז על עצמו כציור מונוכרומטי, במבט שני חושף את המנעד המלא של פלטת הצבעים שבה השתמש הציור הקודם ועדיין נוכחת כאן – מוכתבת על ידי הציור המקורי.

זוהי פעולה מורכבת ורבת עוצמה – השטחה של השטוח. השטיחות האינהרנטית של מישור התמונה מודגשת ומועצמת במהלך זה. הכול נוכח ברפרודוקציות של תורן, הציור ופעולת יצירת הציור ממוסגרים וממוסגרים מחדש, הישן הופך לחדש ותנאי הייצוג שכל יצירת אמנות בעלת משמעות נוגעת בהם, לא רק משוכפלים אלא גם נחשפים במה שהוא ספק צילום רנטגן ספק פעולת נתיחה. עבודות אלה מציעות גם שיח על וביקורת של יחסי השארות בין הצילום לציור ולרפרודוקציה של הציור. הרפרודוקציות של עמיקם תורן הן ארכיאולוגיה של הפעולה, המדיום והפרקטיקה, אשר חוקרות את פעולת הציור ואת האובייקט הציורי בקפדנות וברצינות יוצאות דופן.

ובמילים שלי- שווה לכם מאד ללכת לראות גם אם אתם לא אנשים שמרבים לראות אומנות, פשוט כי  זאת תערוכה קולית ביותר

מה חדש בדן תורן.קום

אז ככה, האלבום דיבור בציבור שהוא פרויקט פתוח מיוחד שהקלטתי בשנת 2012, עלה לאתר וניתן להקשיב לו להוריד אותו ואף לשתתף בו

https://www.dantoren.com/he/music/dibur

עלה לאלבומים  פרויקט מיוחד שהקלטתי ב2012 במסגרת קול שני וחמישי

https://www.dantoren.com/he/music/178

סלון הפזמון של מאיר גולדברג ושלי עובר שינויים אנחנו מתרגשים מאד לקראת מרתון הכתיבה הראשון שלנו, הפרטים כאן

https://www.dantoren.com/he/home#!salonhapizmon

וחוץ מזה המוסך פתוח גם בשבת ובערבי חג

https://www.dantoren.com/he/home#!garage

שבוע טוב

דנ

רואים שלא רואים #19

אי שם בשנת 2000 ברי התחיל לעבוד על האחר, אלבום שהייתה לי הזכות לקחת בו חלק, אלבום שבא להגיד את המובן מאילו בשירים. הידיעה שהאחר הוא אתה שאין באמת הבדל ביננו לבינם יהיו אשר יהיו תהיינה אשר תהיינה. אחד השירים באלבום נקרא רואים שלא רואים ככה הוא נשמע באלבום  https://www.youtube.com/watch?v=iWH1AoSlhdM

ברי הוא אולי לא היוצר היחיד שעובד על אלבום במקביל, בית, כתיבה הקלטה, התחלות המשכים תיקונים החלפות של חלקים, אבל הוא היחיד שאני תמיד מרגיש שהוא יודע לאן הולכים גם אם אין מילים לתאר את המקום הזה, גם אם זאת רק הרגשה, כולנו הולכים איתו למסע הזה כי לא משנה מה תהיה התוצאה, הדרך פאקינג שווה את זה.

אז ככה, רואים שלא רואים לא רצה להסתיים על הנייר, במחשב ובענן יש לי 17-18 גרסאות שונות של הטקסט. בכמה מהם יש 8 בתים. ( אשים את האחת הגרסאות הארוכות בסוף הקטע).יום אחד על הספה של מומו (אורי ברק) באולפן ברי לוקח מיקרופון שמומו מושיט לו  ובאוויר בעוד הסרט רץ והכפתור לחוץ על אדום הוא מקצר את כל הטקסט, שכל אותם חדשים הוא קורא לו שיר ראפ, שצריכות להיות בו הרבה מילים, לשני בתים. מומו מריץ את הסרט אחורה אנחנו מקשיבים ועם ארבע ידיים ושני עטים עורכים את כל הטקסט שהיה לנו לשני הבתים שאתם שומעים. זה לא שיר של הופעות זה לא שיר של המונים ולכן גם פחות מוכר. זה שיר על תופעה שלא עברה מן העולם עד היום, וייקח זמן עד שמשהו בעניין זה ישתנה. אנחנו צורכים  את הכאב של אחרים כדי לא להרגיש את הכאב של עצמנו והחזקים כלומר האנשים עם הכוח והכסף מנצלים את זה כדי לשסות אותנו בקבוצות  אחרות של בני מיננו. זה אולי עלוב כתופעה אבל אנושי כמו לנשום ואני חושש שהדהרה העיוורת שלנו לתוך צינורות הניאון של האינטרנט על כל גווניה לא מקצרת את הדרך שעלינו לעבור כדי לראות שהאחר הוא אתה הוא אני הוא היא הם, זה הכל אותו דבר.

 

 

רואים שלא רואים #גרסה 9

רואים שלא  שרואים

ואלו הימים

לילות של שימורים

עוברים בלי להשאיר עקבות וסימנים

 

רואים שלא רואים

האישונים מורחבים

קונים בייסורים מוכרים בייסורים

דברים שלא ממש צריכים

רצים ורוצים

להגיע לפני שיוצאים

לדעת בלי להבין

להתפלל בלי להאמין

 

עולים כאילו עולים

ואז פתום נופלים

נופלים אל המקום

והמקום נעול המפתחות בפנים

 

באלו הכלים

עולים הניגונים

לשומר האמונים שסובל את הדברים

הכי הכי יפים

רואים שלא רואים

חזרתי ואמרתי לך אבל את החזרת

לי ישר בפנים

 

אשרי המאמין

נבואה היא לשוטים

בכל זאת הם חוזרים

ימים נהדרים עם שמש במרומים

איש תחת גפנו

חוזרים לעולמים

 

ללא געגועים

לטעם החיים

ללא המנצחים

ובלי המפסידים

 

קשה להאמין כאילו כבר יודעים

רצים ומסתכלים החוצה רואים מה שרואים.

 

עץ הדעת תפוחים עם רעל

ונסיכה שמנשקת צפרדע

איש הפח, אריה, דחליל ביחד

אבנים, צהובות הן לרגליך

סוכריות וממתקים בשפע

ודג זהב מדבר פתאום אליך

זיכרונות צפים בדרך קבע

מנגינה שמלווה את צעדיך